9th אפריל, 2014

מתחדשת באביב

אביב

"יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו"
(הראי"ה קוק).

אביב. אבי הטוב, אוויר טוב.
בנפשי זורמת רוח צלולה של הכרה.

משהו טוב קורה באביב, הבריאה כולה מתעוררת לחיים ומתחדשת בשמחה, בשיר וצבע.
מתעוררת גם ציפור נפשי, ורואה טוב.

תרדמת החורף צבעה הכל באפרוריות נצחית ועזובה. אך יש זיכרון לטבע והוא מתעורר אלינו מחדש בכל אביב.

והנה, העצים החשופים לבשו חג והתקשטו בפריחה מבושמת, כאומרים: "גם בכם תלבלב עוד השמחה, צמיחה מחודשת בוא תבוא, אם רק תסכימו, אם רק תאמינו."

אני אוהבת את האביב, הוא מבטיח ותמיד מקיים. כמו שעון מתקתק סמוי מן העין הוא מעיר גם אותי והנה, צלילות עוטפת ובאה, מברכת בנעימותה.

כל עוד לא נשכח את יופיינו האמיתי, החורף לא יימשך לנצח. כל עוד נזכור כמה טוב יש בנו, כמה יופי יש בבריאה, בנשמה המאירה, בתוכיותנו- כל הטוב בוא יבוא אל חיינו.

להיות נוכחת במה שיש עכשיו, כי חוץ מזה אין. (ימימה אביטל)

מאמינה בטוב, חיה את הרגע, נזכרת במהות.

חג אביב שמח 

אפרת

5th ינואר, 2014

רעל

רעלכמה הדור הזה מפחד מרעל. כמה הוא חושש לאבד שנים מחייו ונאבק ככל יכולתו במחלות השונות המתרגשות ובאות עליו.

מה לא ניסינו כדי להרגיש טובים יותר, טבעיים יותר, בריאים וצעירים? הכל.
מזון אורגני, צמחונות, טבעונות, דיאטות מיצים, ויפאסנה במדבר, נבט החיטה על הבוקר (אורגני!), סדנאות נפש-רוח-ילד, בדי כותנה נושמים וסנדלים מחבלים קשורים ללא שרוכים, קומפוסט בכיס וטופו בעוגה- הכל! ועוד היד נטויה.
אינני אומרת שהמגמה הטבעית איננה מבורכת. להיפך, אני מהמאמינים כי כמה שפחות מעובד ויותר טבעי- יותר נכון ומדויק לגוף, לנפש, לסביבה.

אך כמה טבעיים אנו באמת? עד כמה אנו כנים עם עצמנו?
מסתבר כי הרבה יותר קל לאכול טבעי ולקנות אורגני, אך לבטא את רגשותינו כמות שהם- זה כבר סיפור אחר לגמרי.

כמה אנו משקרים! יום יום, שעה שעה, לעצמנו בעיקר. גם אם אתם משתייכים לילדי העידן החדש ומנתחים באובססיביות את הרגשות שעולים בכם, סביר להניח כי אתם אלגנטיים מכדי ללכת לראי ולומר לו בכעס: "אני שונא את פלוני אלמוני! הוא פגע בי! שונאאא אותווו!!!" ולתת לדמעות הזעם והעלבון של הילד הפנימי לשטוף את פניכם בטבעיות. כי זוהי טבעיות. זו כנות. אמת ישרה ופשוטה.

יש משהו בטוח בלחשוב על מה שאני מרגיש. זה הרבה יותר נקי ונחמד ונעים. בתוך השיח הפנימי האדם תמיד אומר משפטי מחץ ומפגיז חוכמה ושנינות. בתוך הסערה הרגשית המוחית שלו הוא כועס ויורק אש. זה נפלא, אבל לא מוביל לכלום. רק שיח רגשי אמיתי וכנה מוביל למשהו. ממש לכעוס, ממש לקנא, ממש להתפרץ- בנוכחות עצמך.
שתפו עצמכם ברגשות שאתם מכילים. אל תתביישו כלל, הוציאו עד הסוף את כל הרעלים מהמערכת ומבלי להרעיל אחרים. it's a win-win.
כי באמת, אם אנו כה חוששים מהרעל השוטף את המערכת ממזון מעובד ולא בריא, כמה רעל שוטף את גופנו מרגשות לא מעובדים, קשים, מרים, שונאים?
והם רגשות. בסך הכל רגשות. הם לא יכולים להרוג, או לטמא, או להחריב. רק רגשות, תמסורת חשמלית מהנפש והנשמה. בסך הכל אנרגיה.

"עם רגשות לא מתווכחים" אמרה לי פעם אשה חכמה. ביניכם לבין עצמכם אל תהיו נקיים. אל תהיו יפים. היו כנים. היו הכי כעורים שיש, הכי איכסה. כי מה לעשות, כרגע זה מה שעולה וצף בכם. זה מה שאתם חשים. ואם תמשיכו לשקר לעצמכם ולעולם, ותדברו על זה בכל מיני פלטפורמות ציבוריות אבל לא באמת תתעמתו עם זה, לא תסכימו לחוש את הרגש העולה בכם, לא באמת תתמסרו אליו עד הסוף ותקיאו אותו החוצה עד שיבוא קתרזיס טוב ומשחרר- הרעל הזה יטייל במערכת ויביא איתו חברים לאיזה דרינק.
הבעיה הכי גדולה נעוצה באשליה שנועדנו להיות מושלמים. אומר לנו הלל הזקן: "השתדל להיות איש". בסך הכל איש. 'מענטש' כמו שאומרים אצלנו.
עצם ההודאה הפשוטה באנושיותנו- בכך שאנו רחוקים משלמות פנימית ואכן, יש בנו המון רעלים ורגשות מודחקים ושנאה ותחרות- וזה בסדר גמור, זה כבר משנה את הכל. זוהי אמת, זו כנות.
כך נבראנו, עם אגו, וכעס, ויצר קטן כזה שנדחף לכל מקום. ואנשים פוגעים בנו, ואנחנו אומרים "לא נעלבתי" והדמעות חונקות את הגרון.
למי אתם משקרים ולמה?? כדי שאותו טיפש לא יראה אתכם בחולשתכם? שיראה, who cares???
כמה אנו משתדלים לבנות תדמית אידאלית כזו, מרוחקת ואותנטית אבל באמת סינתטית, עם לבוש ייחודי שדומה לכל השאר ומשקפיים "עם אמירה"- כאילו, מה זה אומר בכלל?!
שעות שעות מטפחים את האגו ולא מקשיבים ללב .
והלב רוחש, הוגה, בוכה, חורק שיניים, מריר, צוחק, עייף, מתלהב, מדוכא. עולם ומלואו ממש.
אל תספרו לחברים בפייסבוק מה אתם חושבים שאתם מרגישים. לכו למראה וספרו לעצמכם.
שפכו החוצה, הכל. אני מרגיש רעב. אני מרגיש ריקנות. אני מרגישה לוזרית. נמאס לי מהחיים. יש לי תקווה. אולי לא הכל אבוד. אין לי חברים. בא לי לבעוט בחתול שלי. בא לי לשנוא את העולם. כולם אשמים! אני לא אשם. אני אשם. ההורים שלי אשמים. אמא שלי מעצבנת. הבוס שלי דפוק. החולצה שלי קרועה. מגרד לי בגב. יש לי חור בגרב. שפכו! היו כנים. אל תשפכו בחוץ, כי אין שם אמת פנימית, רק חיצונית ומוחצנת. התוודו בפני עצמכם, כשאין "לייקים", כשאין פידבקים מזדהים ו"אני אתך אחי".
די עם השטויות החברתיות האלו. נראה אתכם כנים מבלי לקבל פרס, נראה אתכם מקבלים עצמכם, קשובים לפנימיותכם, אוהבים את עצמכם. נראה אתכם אומרים את האמת וכל האמת- פנימה והחוצה.

זכרו כמה אתם מיוחדים והעניקו לעצמכם שעה של שיח עצמי. זה נפלא, זה משחרר, זו לא חייבת להיות שעה. גם דקה טוב. גם שנייה ורבע. העיקר- תנו אותה לעצמכם, כי אתם ראויים לה.

שבוע נפלא

 

10th דצמבר, 2013

איתנה

אור באפלה

 

 

 

 

 

 

 

גם אם יום סער יגיע, אלפי שמשות תחייכנה אלייך.
וכשסופה תנשב ובעוצמתה תכה, איתנה תעמדי על רגלייך.
חיוכך יפציע מתוך נשמתך, מאיר, זוהר באפלה.
כל חומה תישבר, ערפל יתפוגג, והכרתך בהירה וצלולה.

צאי אל החופש,
את כנפייך פרשי.
בך האור, את היא האהבה,
מים רבים לא יוכלו לכבותך, לכבותה.

והסופה חולפת, וענניה מתפזרים.
ואת זכה ומאירה, חדשה ועתיקה.
וכל שטרד את מנוחתך ושאב ממך כוחותייך
הוא כעת חוסנך, אלו הם אוצרותייך.

הרוח, שבחנה כוחך, התנגדותך,
רואה הרפייתך ונרתמת לעזרה.
מעיפה אותך מעלה מעלה
אל שחק לבן ובהיר.
חופשיה הנך לעשות כרצונך,
כוחך חזק, בוהק ומאיר.

כל הטוב כבר קיים בך.
כל האושר, העושר והעוצמה.
היי שלמה, היי שלווה.

פשוט, היי.

 

מוקדש באהבה לכל מהות באשר היא נמצאת.

 

קטגוריות