8th ינו, 2016

האמת היא..

מה אתם מרגישים ברגע זה ממש?
כעס? עצבות? מתח ודאגה? שעמום ודכאון?
אל תסתירו את זה מעצמכם.

נטייתנו הטבעית היא לברוח מרגשות קשים, לנוס על נפשנו מלחוש את החרדה גואה בחזה ואת הבכי חונק את הגרון ומטפס אל זווית העין, רק כדי שנבלום את הילד הפנימי ב"לא עכשיו! אל תעשה לי בושות!" ונבלע את הבכי העצור כמעט מיד. רובם של כאבי הגרון אגב הם בכי של הילד הפנימי שאינו מבוטא בחופשיות.

הטעות הנפוצה ביותר היא לא להרגיש, לדחוק את הרגש פנימה אל תוך חלל הבטן ובחזרה אל קופסת ההדחקות במרתף מהחשש שהוא יגאה ויציף את הכל כמעין צונאמי, או אז אנו עלולים "לאבד שליטה".
כאשר אנו מסתירים מעצמנו את תחושותינו ומדחיקים את הרגשות ה"שליליים" אנו למעשה יוצרים גל עכור של דיכאון או כעס בתוכנו, היות ולא אפשרנו לרגשות לעלות אל פני השטח ולהישטף החוצה.
רגש הוא מטען חשמלי אנרגטי. כל רגש חשוב וחיוני למערכת ולקיום הטבעי בהיותו מגשר בין התודעה הפנימית לעולם החיצוני על שלל חוויותיו, הטובות והפחות. הרגש הוא כלי נפלא ומבורך העוזר למערכת הפנימית להתמודד עם כל מה שהאדם חווה בחייו. הוא כלי חשוב לעיבוד חוויות וכן לשחרורן מתוכו החוצה.
אך מה קורה כאשר האדם אינו מרשה לעצמו להרגיש דברים לעומק, כאשר הוא מדחיק ומסתיר בכדי לא להתמודד?
במצב כזה המערכת הרגשית שלו אוגרת עוד ועוד מטענים אנרגטיים שאינה מצליחה להשתחרר ולהתנקות מהם, והאדם הופך להיות קופסת עצבים.
כל דבר שנוגע בו מכאיב לו, מציק לו, מרגיז ומעצבן אותו, מלחיץ אותו ומעורר בו חרדה. הוא פקוק מרוב רגשות מודחקים, ולאט לאט המערכת שלו, בכדי להגן על עצמה, מתחילה להקהות חושים. היא לא רוצה ולא יכולה להרגיש עוד, אפס מקום נותר בה. הציניות תתפוס את מקום הטירוף הזמני והנה קיבלנו אדם קר, ציני ומנוכר, אך למעשה מפוחד עד מוות מהתמודדות עם האמת הפנימית שלו.
איך לא מגיעים למצב כזה?
בפשטות- מתחילים להיות כנים עם עצמכם.
בכל פעם שאתם מרגישים משהו ש"יושב לכם על הלב", מעיק ומציק, איזה צורך לעצבן מישהו, לריב, לבכות, לצרוח, לברוח לשינה, לזלול שטויות או לאכול בלי קשר לרעב- עצרו. אתם בעיצומה של הדחקה רגשית.
נשמו עמוק, ועוד פעם אחת. גשו אל הראי הקרוב והביטו בעיניכם לכמה רגעים.
כעת, אמרו לעצמכם: אני מרגיש/ה ש…
אל תנסחו את המילים. אל תחששו. תנו לאמת שלכם לצאת. הראי סובל הכל. הוא ישמח לשמוע אתכם. האמת לא תטרוף אתכם, אדרבה- היא תשחרר מעליכם מטען כבד ותקל על חייכם משמעותית.
נסו את התרגיל כמה פעמים, ובדקו האם אתם חרדים פחות, לחוצים וכועסים קצת פחות, מדוכאים או רעבים פחות.
זכרו, ככל שתתרגלו כנות מול הראי היא תזרום מכם באופן טבעי יותר ותסייע לכם לזהות את הרגשות המתחוללים בכם בקלות ובמהירות.
עיבוד רגשי מציל מאיבוד רגשי. אל תלכו לאיבוד בתוך ים מודחק ולא מובן של רגשות.
היו כנים במפגש היומי בראי, הקשיבו לעצמכם, אהבו כל מה שיוצא מפיכם- שלכם הוא.
כך, כשתצאו אל העולם ואל האנשים שבו, תבואו פחות עמוסים רגשית ויותר כנים ומאירים, ולבכם הנקי יפגוש לבבות נקיים כשלכם ויאיר לכם יומכם.

Leave a response

Your response:

נושאים