8th מאי, 2011

יום העצמאות

חשיבותו של יום העצמאות בעידן אהבת הפרט את עצמו והאינדיבידואליזם אינה ברורה לכל.

אנשים שוכחים לפעמים עד כמה נוכחותנו כאן, במדינה משלנו אינה ברורה כל כך. עד לא מזמן היינו אומה של יחידים, פרטים נרדפים ומעונים, מוכים וחבולים.
אלפיים שנות גלות מייסרת השכיחו מהיהודי את חירותו הנפשית, את גאוותו.
בכל גלות, אם בתימן, פולין, מרוקו או רוסיה, היהודי עמד בפני עצמו בלית ברירה.
מושגים דמיוניים כמשטרה המגנה על יהודים, צבא השומר על בטחונה של האומה הישראלית, כנסת המחוקקת חוקים באמצעים דמוקרטיים ובתי משפט המגנים על זכויות הפרט, כל אלו ועוד היו חלום רחוק מאוד מהיהודי השרוי בגלות. היהודים בגלות התרגלו למכות ולבזיונות, לחוסר הצדק המשווע, לעלילות הדם. כל פשע שבוצע כלפיהם עבר בשתיקה, וכי למי אכפת מדמו של יהודי בזוי, ז'יד, יודן.
ואז, קמה המדינה. קמה בעוז, בדם, בחירותיות שלא ראתה עין כמותה. ונדמה כי שכחנו כמה עצם קיומה הוא ניסי כל כך.
אין זה ברור מאליו שמיעוט של יהודים קם על נפש האומה החבולה שכמעט ולא נותר ממנה שריד לאחר תופת השואה, ואותו המיעוט נלחם בצבאות ערב החזקים ורבים ממנו, ויכל להם.

אין זה ברור כיצד ניצולי שואה ששרדו אך בקושי את התופת הנוראה אף נכלאו כחיות במחנות ההסגר הבריטיים, וכשזכו לעלות לארץ סוף כל סוף נשקו לרגבי העפר בדמעות של אושר מהול ביגון.
רבים מהם הצטרפו למלחמת השחרור, שם נפלו כשידיהם אוחזות בנשק, ליבם מלא גאווה יהודית על שזכו לנקום את נקמת אהוביהם שנותרו מאחור, ספוגים באדמות אירופה.
ביום העצמאות נציין עצמאותה של ישראל לא ככל אומה המניפה דגליה בגאווה היסטורית סתמית ונשכחת.
אנו נבוא אל יום העצמאות ולבנו מלא ברגשות הודיה עצומה לקדוש ברוך הוא על שהשיב בנים לגבולם, אל חיבוקם האוהב של האבות והאימהות בחברון ובבית לחם, אל ירושלים והר הבית, אל הכותל.
מודים אנחנו לך על שבנית ברוב חסדיך בית לאומה הישראלית, ומכאן אנו מתפללים ומבקשים ממך- השם הצדיק, בנה את ביתך כבתחילה וכונן את מקדשך ברחמיך הרבים. השב שכינתך לתוכו, והשב את העבודה לדביר ביתך, את הכוהנים לעבודתם, והלווים לשירם ולזמרם, ונאמר לפניך שירה חדשה.

תגובות

אמן לכל ברכותייך!!!יישר כח איזה מאמר מדהים!!תודה

תודה לך מרגלית (:

מרגש! אמן ואמן

תודה ליאת

מאמר מקסים! אמן ואמן!
עוד עניין שבעיני מהותי ונלקח כמובן מאליו אך איננו כזה:
שפת הדיבור והכתיבה שלנו היא – עברית. אותה שפה שבעבר הרחוק הייתה שפה השמורה רק לענייני קדושה הופכת להיות של העם ולחלק מהעם. היום זו היא שפת היומיום שלנו.
רק בישראל ובתקופה האחרונה זכתה השפה העברית לתחייה ותקומה – גם היא גורם המאחד ומייחד אותנו. העם היחיד שגם בענייני חולין מדבר בשפה קדושה וכותב באותיות קודש.
שימי לב כמה תוכן, עומק ומשמעות יש בברכה ה"פשוטה" שאנחנו אומרים איש לרעהו: שלום.
ישר כוח על המאמר.
קובי
 
 

אכן קובי, גם אותי מרגש שאדם אחד, אליעזר בן יהודה, הצליח לחולל מהפך מאוד משמעותי, היות והייתה התנגדות עזה לשימוש בשפת הקודש בדיבורי חול. ובכל זאת, כשהשם רוצה מהפך, הוא מקבל אותו (:
תודה לך על דבריך.

כל הכבוד, לאחרונה נדמה כי הציונות פסה מן הארץ ואנו שוכחים מאין באנו.
תודה רבה !

תודה לך

Leave a response

Your response:

נושאים