9th נוב, 2011

כאב מצמיח

ישנם רגעים בחייו של אדם שהמציאות מתהפכת עליו.
הכל משתנה באחת ומשחיר, הקרקע נשמטת מתחת לרגלינו ומותירה אותנו מבולבלים, כואבים ומתוסכלים.

 

המשבר יכול להתעורר בזוגיות, בעבודה, בפרנסה, בבריאות או במשפחה. בשורה לא טובה או מאורע בעייתי המתרחש כה מהר עד כי ראשנו מסתחרר והלב הולם בחזה במהירות ובחוזקה. דמעות של הלם ובלבול מצטברות בגרוננו ותחושת מחנק מציפה ומשתלטת. באותם רגעים הכול נראה שחור, אפל וסמיך.

הרצון הראשוני העולה בנו הוא להתייאש ולהיכנס למרה שחורה, לצרוח עד לב השמים "למה זה קורה לי?"
כל התסכול והמחנק שהדחקנו עולים אל פני השטח דרך אותו המשבר. זה מתבטא דרכנו בדמעות רותחות היוצאות מזעקת לב שבור, בכעס אדיר, בחוסר קבלה מוחלט של המציאות ותהייה אמיתית של "איך הגעתי לזה, האם אני באמת כל כך גרוע/ה?"
האשליה מעניקה לנו תמונה מעיקה ומדכאת. השמים נגדי, אלוהים לא שומע אותי אם הוא בכלל קיים, כולם שונאים אותי, אני עצמי חושב/ת שאני לא שווה כלום וכו.
המוח עובד שעות נוספות ומייצר סרטים אפלים ודיכאוניים. אנחנו משוכנעים שזהו, אין מה לנסות או לקוות, זה נגמר.

אך אותם רגעי משבר הם גם נקודת מפתח חשובה וקריטית.
קיימת בנו היכולת לקום ולומר "אני לא מתייאש/ת. אני בוחר/ת להאמין. למרות הכול, אני רואה את האור הקיים בתוכי."
גם אם המציאות טפחה על פנינו, האור הפנימי קיים, חי בנו בשלמותו.

אותו כאב מלובן החוצב ושובר את לבנו ורוחנו יכול באותו הרגע ממש לחזק את הלב ולהקשיח את רקמתו כנגד סערות החיים והנפש.

 

הכאב הזה הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו. הבכי היוצא מעמקי הנשמה הפצועה בונה אותנו כמו ששום דבר לא יבנה.
מכאן אנו יוצאים מחוזקים, שלמים, אמיתיים יותר. אלו הם רגעי הבנייה וחיזוק היסודות.

מכאן אנו מקבלים את הכוח לחזק גם אחרים ולבנות את חיינו מתוך שמחה והכרת הטוב. כל קרב שנראה אבוד בתחילתו מזכה את הצולח אותו במדליה, באות גבורה.

החכמה היא לקבל את הכאב. לא לסרב לו, לאפשר לו להתבטא ולעבור דרכנו. הצמיחה וההתחזקות הנולדות בתהליך כזה עוצמתיות לאין שיעור.
באותו הרגע בו אתם צונחים אל הרצפה בייאוש וכאבכם כה רב, דווקא כעת קומו.

הישירו מבט אל הרגשות העכורים העולים בכם ואמרו: "זה לא אמיתי. זהו רק רגש העולה בי ועובר דרכי. עוד רגע קט הוא מתנקה ויוצא ממני."

הזכירו לעצמכם כי לא משנה עד כמה זה נראה רע, זה לא באמת כך. השמים יתבהרו מחדש ואור השמש ישוב ויפציע בכם שנית.

 

תגובות

אפרת, זה מקסים. יעל

בוקר טוב אפרת היקרה!
קראתי את הפוסט שלך וחשתי הזדהות רבה .
כאשר אנו נמצאים במודעות ומסתכלים על אירועים לא קלים שקרו בחיינו 
אנו מבינים שדווקא מקומות אלה היו קרש קפיצה לשינוי והתקדמות משמעותית בחיים שלנו.
במצב שבו צפים ועולים רגשות כאלה , צריך לאפשר להם להיות ולהרגיש אותם מתוך ידיעה שאחרי שזה  יעבור נהייה במקום טוב הרבה יותר.
יום נפלא .באהבה רבה , חדווה . 

מאד הזדהתי ונהניתי לקרוא ובעיקר המשפט הזה:
"מכאן אנו מקבלים את הכוח לחזק גם אחרים ולבנות את חיינו מתוך שמחה והכרת הטוב" ממש התרגשתי.
אני רואה במשפט הזה את האחדות.

לאפרת היקרה,
הפוסט מאד יפה ונותן ביטוי אמיתי לגישתך המעשית.
אישית התחברתי למשפט חשוב וממצה מתוך דבריך:"החכמה היא לקבל את הכאב. לא לסרב לו, לאפשר לו להתבטא ולעבור דרכנו. הצמיחה וההתחזקות הנולדות בתהליך כזה עוצמתיות לאין שיעור." – במשפט הזה את נותנת הצצה לאפשרות נוספת – היכולת להיות כלי סובל, סביל, מאפשר ומאשר, כלי ש"מסכים להיפגע"..כלי תקשורתי שנותן לדברים לזרום ולעבור דרכו, בלי שאלות (אולי אחת קטנה..)לא תמיד נקטע התהליך הזה למשמע הקריאה "קומו" יתכן והוא יימשך מעט יותר משום שכל הוויתו זועקת: תנו לי להיות, תנו לי לסיים, אל תעצרו את הרכבת לפני הזמן, אמצא את דרכי החוצה בעצמי.."
לפני מס' ימים שקעתי לתוך אחד מאותם תהליכים..היה כבר לילה אז פשוט נכנסתי למיטה.. ונתתי לכמה מילים פעוטות לנבוע ממני (מזל שהיה לי עט ודף..) לא ידעתי שארגיש טוב אח"כ אבל זה מה שקרה..
אז הנה:

לאן לוקחים אותי היסורים?
למי אני נמסרת?
אסורה
נתוקה
מי יובילני?
ממוסרותי מי ינתקני?
מי ישער את מסירות נפשי?
דאגתן של כליותי?
טעמה של החירות על שפתותי?
יופיה של הוויה זורמת
חיות נמצאת עד נשימה של אהבה..

תודה לך יעל (:

אמת חדווה, וחשוב להדגיש שלא מדובר רק בהסתכלות רטרואקטיבית על החוויות הקשות כבונות. ברגע המשבר ממש, שם הלב מתחזק ומתהדק, אם מסכימים לבלוע את הגלולה המרה מתוך הבנה שנתן אותה רופא מאוד חכם.

תודה לך יניב. גם אני רואה בכך צמיחה אדירה. להודות על הקושי בעיצומו של הקושי, אין ספק שזהו אחד האתגרים הלא פשוטים אך גם המתגמלים ביותר.
וזה עובד יופי. 

יעלה יקרה,
ראשית תודה על מילותייך המאירות.

כשאני אומרת לאנשים "קומו"! הכוונה מתוך המשבר, "התנערי מעפר קומי".
לא מדובר על זמן ההתפרקות, אלא לנקודה בה היאוש גובר והכאב בשיאו, זה הזמן לקחת את האנרגיה הזו ולהשיב אותה אל עצמך בחזרה. שהרי כשאנו בוכים בייאוש ובעצבות זה בגלל שאנו מרגישים שאבדה לנו הבחירה באיזה עניין, ניטל מאתנו הכוח. כשאת קמה, את מנכסת אותו בחזרה אליך. אין זה אומר שאת צריכה לאטום את ליבך מפני העצבות, אם עדיין ישנה את תמשיכי להרגיש אותה. רק לא ליפול לתהומות היאוש, כי אם לקום ולהתחזק, לצאת מתוך הבנה שזה חולף ורק כעת נראה שחור משחור, אך התמונה תתבהר בקרוב.

היי אפרת, מקסים, מי כמוני יודעת רגעי משבר, כעס ותיסכול בשנה האחרונה ובכלל, כשאני בסיטואציה קשה לי לחשוב, "זה משבר וממנו אצמח," לא ראיתי את זה כך. והיום בראיה לאחור, אכן זה כך בדיוק. עברתי משברים ומשם רק צמחתי. היום אני במקום טוב, יש ימים שאני מרגישה שחרור וחופש. אני רק מקווה שהימים האלו יהפכו לשבועות וחודשים. תודה לך. ובאהבה.

נפלא עדה. וכמו שכתבתי ליעלה, לא מדובר רק בהסתכלות לאחור על המשבר כמחזק, אלא בנקודת פריצה שמזדמנת בתוך המשבר עצמו, ממש שם, בעובי החשכה והסערה יש אפשרות לקבל את הייסורים, לתת להם לעבוד דרכי ולהחליט- אני ממשיכה הלאה. זה בונה באופן מדהים את האישיות והחוסן הנפשי.

 

תודה!

 הדהים אתי הסכום:
"יש לבלוע את הגלולה  שטעמה  מר בפה אותה רשם אלוהים המרפא" מנטרה שישי להרהר בה ולהטמיעה עד שנרגע בכוח האמונה ועזרת השכינה .    תודה .                                         רופא בדרכו הביתה
 

תודה לך, חג שמח (:

מדהים ומרגש כל כך!! מדהים איך כל מסר מרגיש שנכתב בעבורך ממש! אני מתמודדת בימים אלו עם קושי בריאותי ומקווה שאוצליח לראות את הטוב על אף הקושי. חג שמח לכל עם ישראל!

תודה לך ורפואה שלמה.
זכרי שאין קושי בריאותי ללא קושי רגשי שעורר אותו תחילה, גופנו החכם לא נשבר בקלות, ואם כן הרבה פעמים זה מסמן שיש עליו מעמסה רגשית המכבידה עליו.

חג שמח ושבת שלום 

[…] המסתיר את אור נשמתו של האדם, מתקלפות ומוסרות ממנו דרך ניסיונות, קשיים והתמודדויות. […]

Leave a response

Your response:

נושאים