15th דצמ, 2010

לאהוב את עצמי

אנו מצויים כעת בעידן הניו-אייג'. דור ששם לו דגש על חיפוש עצמי, מציאת הייעוד, התחברות לאני, לעצמי, ולאנוכי.

מעולם לא ידע העולם כמות גדולה ורבה כל כך של טיפולים לגוף ולנפש. כפטריות אחר הגשם נפתחות להן סדנאות חדשות, ותמיד עם הבטחות נחרצות-
בואו לגלות את סוד היקום ותתעשרו תוך שבוע וחצי.
סקרנים לראות את עצמכם בחיים קודמים? הגיעו בהמוניכם לשחזור גלגולים.
מנסים להיפטר מאכילה כפייתית או עישון ממכר ולא מצליחים? אין בעיה, פגישת הילינג אחת ותשתחררו מהסיגריות והסופגניות לנצח.
סדנאות חיבוק, אפשור, צחוק, בכי, מעגלי ריפוי ומפגשי יצירה עם הילד שבתוכנו.
כך מבטיחים לנו יותר ויותר, מציפים את תודעתנו בשלל מושגים נוצצים הקורצים לעין וללב. אני עליון, מפלס תחתון, מסע לילדות ובחזרה באוטובוס אחד בלבד. משהו שבור בפנימיות? אל דאגה, מעט סופר גלו וקצת נשיקות לאגו ולילד והכל תקין וטוב.

 

אך לא כל הוורוד חיובי הוא.
אותם אנשים המחפשים לאמץ לעצמם זהות חיובית חדשה ומבקשים להרגיש מעט טוב יותר עם עצמם, שבים הביתה לאחר פגישת סדנה חיובית מוצלחת במיוחד, וכחלוף זמן מועט הם שבים אל אותה הנקודה ממנה באו – עצבות, עייפות הנפש והגוף.
אותם "נגמלים" ששילמו אלפי שקלים ובאמת נגמלו מעישון או אכילה בפגישת הילינג אחת בלבד, מתחילים לחוש כעבור ימים אחדים ריקנות נוראה בנפש, חור גדול שהוסתר כל השנים בידי אותן פחמימות וענני העשן, תהום שתהפוך מהר מאוד לתחושת דיכאון, ייאוש וריקנות.

מדוע?

יש דבר אחד מהותי שכל אדם חייב לעשות אם ברצונו לחוש שמחה ומלאות עם עצמו ובחייו.
עליו להצליח לעמוד מול ראי, ולומר לעצמו- "אני אוהב/ת אותך", ולהתכוון לכל מילה. עליו לחייך אל בבואתו המשתקפת, ולחוש כמה הוא מלא בהערכה עצומה, חום ושמחה על עצם קיומו בעולם הזה.

כל סדנאות האפשור והחיבוק לא יכולות לבוא תחת אהבתו והערכתו של אדם את עצמו.
אנשים ישלמו סכומי עתק, יתרוצצו בין מפגשים וסדנאות, ישלחו זה לזה המון מיילים עם שמש, חמניות ופיות, אך הם לא מסוגלים לעמוד מול הראי ולהסכים לאהוב את מי שהם רואים.
רק הזנה פנימית של חום ואהבה אל תוכנו פנימה ביכולתה להפוך אותנו לאנשים שמחים ומאירים באמת, ולא רק כלפי חוץ. כשאנו מעניקים לעצמנו חום יציב ומתמשך הקיום הופך רוגע ושליו, אנו חשים מלאים ומסופקים, שמחים בקיומנו ובקיומם של אחרים סביבנו, ואיננו זקוקים עוד למצוא נחמה וחיזוק מבחוץ היות וכל החום והאהבה שביקשנו למצוא באחרים קיימים בנו מאז ומתמיד.
על כך אמר המשורר ניקולה בואלו: "אדם בעל לב אציל מרוצה במה שהוא מוצא בתוך תוכו."

 

אין ספק שמאחורי כל אותן הסדנאות, הספרים וההרצאות עומדת כוונה טובה, לרפא אנשים פנימית, אך אם אדם אינו מסוגל להתייצב מול עצמו וללמוד לאהוב את מי שהוא באמת ואת מה שהוא, הוא לא יוכל להגיע לתחושה פנימית טובה ועמוקה. אז הופכים המפגשים הללו לתחליף נוסף לאהבה עצמית קיומית, לרטייה קרה על לב שבור ואגו חלש.

ריפוי פנימי אמיתי חייב להתחיל מבפנים. רק אתם יכולים באמת להיות המטפלים של עצמכם. אל נא תחפשו דמות חזקה וחכמה שתחזק אתכם נפשית ותאמר לכם כמה אתם טובים וחשובים בעולם. התלות בחיזוקים החיוביים גוברת עם כל מחמאה ומילה חמה הבאה מבחוץ, והתהום הפנימית הולכת ונפערת, היות והילד הפנימי צמא לחיבוק הזה, לחיזוק הזה, וכשאינו מקבל זאת מבפנים אלא מאדם אחר הוא רק ירעב לעוד.

אִמרו לעצמכם את שתרצו לשמוע מאחרים. "את נפלאה", "אתה מוצלח", "אין כמוך", "אני אוהבת אותך", ועוד.
חשיבות העניין הזה היא קריטית, בייחוד בקרב אנשים רגישים שעברו ניסיונות לא פשוטים משחר ילדותם, ולא קיבלו די חום ושמחה הדרושים לבניית אגו ("עצמי") חזק ותחושת מלאות פנימית.
הילד שבכם רוצה מאוד לשמוע מכם שאתם אוהבים ומחבקים אותו. הוא רוצה לשמוע שהוא רצוי בעולם, שיש לו מקום ומרחב פנימי לבטא את עצמו, את אופיו המיוחד, את כישוריו. הוא לא זקוק למטפל או מורה שיפרוש חסותו עליו ויאמר לו שהוא טוב וראוי ויפה. הוא צריך לשמוע את זה באמת מההורה שלו, מכם.
אמנם, סדנאות וטיפולים לחיזוק הנפש והשמחה יכולים לתרום מאוד, בעיקר כשנעזרים בתחושות הבטן בשעת בחירת הסדנא/מורה רוחנית/טיפול, אך רק כל עוד הם מהווים אמצעי עזר בלבד ואינם עיקר הטיפול.

תהליך זה אינו מסתכם בחיזוק פנימי בלבד.
בשעה שאדם לומד להעריך ולאהוב את עצמו באמת וללא תנאי, הוא משתחרר מן הצורך לקבל חיזוקים מבחוץ. קשריו אינם מתנהלים יותר סביב ציפייה ותלות במילים טובות וחיזוקים מהזולת, והוא יחוש פחות אכזבה וכעס כשאותם החיזוקים לא יגיעו.
עם השחרור מגיעה נינוחות, הציפייה והצורך בחיזוק חיצוני מפנים את מקומם לשובע פנימי, והאחרים פוסקים להיות עמודי התווך שלנו. אנו מתחילים לראותם בעיניים אמיתיות, כפי שהם באמת, לא בהתאם לציפיות שלנו מהם כי אם מתוך קבלה ושמחה.

 

כשאדם מוכן להכיר בטוב הנפלא הקיים בו ולאהוב אותו, הוא גם מתחיל בהדרגה להכיר בטוב הקיים באחר. כך גם הביקורתיות וההערות לאחרים הולכות ומתפוגגות אט אט והוא מוכן יותר לקבל את זולתו בלי הצורך לשנות אותו.

אהבה לעצמי היא אהבה לחלק האלוקי הטמון בי, הנשמה, וכשאנו מזדהים עימה יותר משאנו מזדהים עם החסר, רק טוב נמשך אל חיינו ואנו ממשיכים ומפיצים את הטוב הזה הלאה לאחרים. דומה מושך דומה- אהבה עצמית מושכת אהבה לאחר וממנו אליי, קבלה עצמית מושכת קבלת האחר והוא אותי, חוזק פנימי מושך אנשים חזקים פנימית תחת קשרים של חולשה, צורך ותלות. כל מה שאנו שואפים למצוא בחוץ כבר קיים בתוכנו פנימה. ברגע שניתן את כל הטוב לעצמנו, נמשוך את אותו הטוב מאחרים, אך אז לא נקבל אותו כצורך הכרחי לקיומנו בעולם, אלא כמתנה נפלאה מהיקום.

"כַּמַּיִם, הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב-הָאָדָם, לָאָדָם." (משלי כז יט)

תגובות

קשה, עד בלתי אפשרי, לאדם בריא לקבל ולאהוב את עצמו ללא שום חיזוקים מהסביבה. על אחת כמה וכמה לאדם שנפשו אינו בריאה.
אני יכולה להשוות סוג כזה של "אהבה עצמית" (כזו שהסביבה אינה שותפה לה והאדם הוא שחייב לייצרה ללא כל חיזוקים מבחוץ) למעין כלכלה אוטרקית, אבל כמה מדינות באמת הצליחו ליישם כלכלה שכזו?

באשר לסדנאות החיבוק\חיוך\ליטוף\ליקוק- מסכימה ומחזקת. בולשיט צרוף, ברובם המוחץ של המקרים.

תודה רבה על הפוסט, המשך שבוע נעים. 

ההפך הגמור ליאת.

רק אהבה עצמית שאינה תלויה באחר ובחיזוקים שלו, במצב הרוח בו הוא שרוי היום ובמחמאות שהוא מעניק, היא אהבה בריאה.
חז"לינו אמרו משפט מדויק בנושא:

"כל אהבה התלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם."  (מסכת אבות ה טז)

כלומר, באהבתו של אדם את עצמו מתוך שהוא עצמו מכיר בטוב הקיים בו, הוא מזין את נפשו בחומר היחיד שבאמת יכול להשביע אותו. ימימה אביטל עליה השלום לימדה שלמעשה הלב שלנו בנוי כך שרק החום הפנימי שלו יכול להזין אותו כראוי, וחום מבחוץ לא יספיק למשך זמן רב. אנו בנויים לספק לעצמנו את החום הדרוש לקיומנו, אהבה מבחוץ יכולה רק לעורר בנו את האהבה העצמית שלנו ולהגביר את הכבוד שאנו כבר רוחשים לעצמנו.
כמובן, חיזוקים חיוביים מבחוץ טובים ונפלאים הם, כפי שכתבתי בפוסט- הם מתנה נפלאה מהיקום, אך אל להם להיות הבסיס לקיומנו, שהרי כך נלך מתוך רעב תמידי וציפייה לגורם מבחוץ שיחזק אותנו ויאשר את קיומנו בעולם. כמה אומללים הם חיים מסוג זה.

ואינך יכולה יקירה להשוות את המערכת הרגשית הרוחנית שלנו לכלכלה עצמאית של מדינה. הלב והרגש שבנו, יש להם מהיכן לקחת. חי ונושם בנו חלק אלוקי ממש, הנשמה, ובוראה שולח אלינו דרכה חום ושמחה. השאלה היא אם אנו בוחרים להכיר בקיומה ולאפשר לה להזרים אלינו את כל הטוב הזה הבא מלמעלה.

בהקשר לדברייך אציין כי יאנוש קור'אק, השם ייקום דמו, שהיה איש חינוך עצום בגודלו בתקופה בה שררה אפלה נוראה בעולם, דגל בראיית ילדים כאנשים ממש, רק קטנים בגודלם. אחד הדברים המדהימים בילדים ותינוקות הוא האהבה העצומה שהם רוחשים לעצמם. תינוקות במיוחד. ילד רואה את עצמו כפי שהוא ואת הוריו כפי שהם. מה שהוא רואה, זה מה שהוא יודע. והוא אוהב את עצמו, ומעריך את עצמו ואת גופו. הם לא שיפוטיים, פשוט כי אין להם יכולת מנטלית ורגשית לעשות כן. הם מרכז העולם של עצמם ושל הוריהם, והם אוהבים כל רגע. גם כעס ובכי עוברים די מהר, אין בילדים דיכאון ויאוש. יש רק מה שקיים באותו הרגע. השמחה והאהבה הם הרגשות הדומיננטיים.

לילה מבורך (:

הלוואי ואגיע למקום הזה שלא אהבה ללא חיזוקים מבחוץ, אני בדרך אך היא הפכפכה וקשה. אך מצאתי את הדרך, כשנפגשתי מחדש עם ליאת הקטנה. אני מודה לך על המילים האלו, אני מאידך חושבת שאנו חיים בתקופה נהדרת של היקום שהכל אפשרי וכמעט לכולם, עידן נפלא שלא היה כאן מעולם. אני מאושרת מהאפשריות הבלתי נפסקות.
 

הי אפרת
 
אהבתי את הפוסט, יש בו הרבה חוכמה.
אבל יש לי שאלה קטנה, הסביבה לא תמיד מפרגנת ולפעמים גם  מזלזלת  ופוגעת, הרי לא כל האנשים הם טובי לב.   האם אני פוגשת אנשים אלו בגלל חוסר אהבה עצמית או שאין שום קשר? למרות שהתייחסתי אליהם בצורה יפה.
האם    אני לא אוהבת את עצמי באמת אם אני ממשיכה בקשר עם אותם אנשים?
ואיך באמת מרגישים שאני באמת אוהבת את עצמי? כאשר אני אומרת לעצמי מול המראה?
 
תודה
 

ובכן רונית,

אם תקראי שוב את הפוסט, תראי שראשית, קיומך אינו באמת תלוי בטוב לבם של אנשים סביבך. את תלויה בטוב לבך כלפי עצמך.

אכן, כשיחס מזלזל והתנהגות פוגענית נמשכים אלינו על בסיס קבוע, יש לבדוק האם קיימת חולשה פנימית ופחד להיפגע, ואז שוב, חזקי את השורש שלך, אהבי את עצמך עד כדי שהתנהגויות אלו לא יגיע לאזור החיוג שלך, וגם אם חלק מועט יגיע- זה לא יפריע לך, כי באהבתך אותך את תהיי בטוחה מכל סערה ומכל טלטול. המילים הפוגעות לא תטלטלנה אותך היות ושורש חזק, לא נוקשה, אלא חזק נשאר ניצב על מקומו בכל סערה.

אני אישית חושבת שאם נשארים בקשרים שלא מיטיבים עמנו יש בכך מעט התעללות עצמית, זהו ביטוי לחוסר כבוד לעצמי וחוסר אהבת העצמי.

תארי לך אם הלוקחת את ילדה לגן השעשועים, ושם ילד אחר מנסה להכות אותו או להציק לו. הרי שהאם תקפוץ כלביאה על גוריה ותגן על ילדה מכל רע ולא תאפשר אלימות כלפיו. כך את אמורה להגן על הילדה הפנימית שבך, קראי את מאמריי על הילד הפנימי והביני את חשיבות העניין.

אהבה עצמית מתחילה מהמון דיבורים ועשייה מול המראה. נסי לכוון חלק מהמילים אל הילדה שבך, ולאט לאט את תרגישי חום החוזר אליך בפידבק מהמראה. את תרגישי הסכמה עם המילים האוהבות, תחושת חום ונעימות.

בהצלחה ושבת שלום

אין ספק ליאת שיש אמת בדברייך, והעידן החדש מזמן גם הרבה אפשרויות שלא היו קיימות בעבר. עם זאת, יש להיזהר ולהפעיל הכרה בבחירה בין האפשרויות.

אני שמחה לשמוע שאת וליאת הקטנה המקסימה בקשר טוב ביניכן, זה המפתח לכל.

שבת שלום ומבורך

תודה אפרת
אכן, הרבה חומר למחשבה, אני אתחיל לתרגל מול המראה ולומר לעצמי שאני אוהבת את עצמי, למרות שקשה לי אפילו להסתכל על עצמי במראה, בגלל שאני חושבת שאני מכוערת, אבל ננסה, בטוח יהיה קשה בהתחלה.
בגלל שיש לי אמון בך ואני יודעת שהמאמר נכתב   במטרה לתת לאנשים דרך לחיים יותר טובים אני חייבת לנסות, חייבת.
שוב תודה ושבת שלום

היי אפרת,
קראתי את המאמר הוא נפלא, נפלא, אני כל כך מבינה על מה את כותבת, אני מסתכלת בראי ואומרת כל הזמן, "אני אוהבת אותי", "אני מקסימה ואין כמוני" כך אני מרגישה. היום אני במקום הרבה יותר טוב ואי פעם, את יודעת את זה. אני בדרך הנכונה תודה לאל.
אני גם אוהבת אותך.
המשיכי לכתוב כל כך יפה, את מחזקת כל הזמן.
עדה ב.

תמיד צצה השאלה הבלתי נמנעת למה כל התהליך הזה של שבירת הכלים ואז עבודת הבירורים? הרי הוא כל יכול לכן גם יכל לברוא עולם מושלם מראש.
התשובה שקיבלתי היא שהוא רוצה לתת לנו את היוקר הזה של להשיג דברים בכוחות עצמנו שיהיו שייכים לנו הוא רוצה שנתייגע על מה שנשיג בכוחות שלנו כך זה באמת שלנו.

תודה עדה וכיף לראותך כאן (:

יניב, הקב"ה ברא עולם מושלם, אך אדם הראשון לא עמד באהבה העצומה שקיבל ונשבר. לכן אנו עוסקים בבירור הניצוצות מתוך הקליפות, כדי לאסוף את מה שנשבר והתפזר אז.

 

תודה (:
כנראה שלא הבנתי נכון את המשפיע שלי אכן שאלתי אותו שוב והוא הסביר.
אבל בהשגחה פרטית ענית לי על משהו אחר ועזרת לי מאד.
אני לא יודע אם זה המקום, אבל בכל זאת… בגלל מה שכתבת לי יצא לי להתבונן בשבת אחרונה בפסוק "ברוך אתה ה' אוהב עמו ישראל" הבנתי כמה שדברים שבאמת קודם כל ה' הוא אוהב אותנו בלי גבול ובגלל זה אנחנו צריכים לעשות כלים לאהבה שלו אלינו ודבר שני שזה מה שהמשפיע שלי הסביר לי זה שאם אנחנו נישברים זו למטרה לעלות יותר גבוה לאחרי זה וה' יודע מה הוא עושה בנסיונות כה קשים שלפעמים נראה לנו שאנחנו עוברים ובאותו רגע גם קורה שנראה שאי אפשר לקום מזה וזה בגלל שעצם העניין של שבירת הכלים זה כאשר אין אפשרות להכיל כמות אור מסויימת אז נראה הדבר בדיוק ההפך. משבירת הכלים נוצרים הקליפות שהמציאות שלהן להסתיר על האור שאין ביכולתנו לקלוט עדיין ולכן הן מראות בדיוק הפך המציאות האמיתית אבל זה על מנת שנוכל לגלות את האור לפי היכולת שלנו וכך לאט לאט נתעלה עוד יותר עד שנגיע לגאולה בה אין להם מקום במציאות שלנו בכלל.
מקווה שעכשיו העברתי את הדברים שלו נכון

פוסט מצוין!!
זהו נושא שנתקלתי בו המון, סדנאות אינסטנט, ומנחים שמבטיחים הבטחות אך אין אף אחד לאסוף את השברים שאחרי.
נכחתי בסדנא שכאשר המנחה נשאל מה לעשות אחרי שמרגישים דיכאון ועצב ולא מסוגלים ללכת לעבודה אחרי הסדנא האינטנסיבית, הוא פשוט הציע לקחת יום חופש.
חשוב לקחת אחריות ולעשות עבודה אמיתית, תהליך ארוך שסופו מניב תוצאות אמיתיות לאורך טווח.

קראתי ואני מבינה ומסכימה עם כל מילה.
אבל…
את באמת חושבת שאם אסתכל במראה ואומר לעצמי שאני נהדרת ושאני אוהבת אותי – כך ארגיש??
הרי ברור ששורש הבעיה של רוב האנשים הכואבים שהולכים לסדנאות חיבוק/איפשור וכו'.. היא חוסר אהבה עצמית, חוסר ביטחון, דימוי עצמי נמוך…
אנשים שבאופן כללי לא מרוצים מחייהם. מעצמם..
אז מה הסוד?
איך להתאהב בעצמי? להתאהב באמת.
איך לאהוב את עצמי באהבה טהורה שלא תלויה בדבר?
אני מוכנה לנסות להגיד לי את הדברים הללו…..
את חושבת שזה יעשה את "הטריק" האם אני אתאהב בעצמי לפתע?

הפילוסוף הסיני לאו-טצה אמר שגם מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן.
התחילי בצעד החשוב הזה מול המראה. התחילי לומר את המשפט הפשוט של "אני אוהבת אותך מירי", גם ובמיוחד אם זה מרגיש מלאכותי ושקרי.

בטבעך את אוהבת את עצמך מאוד. כל אדם שנולד לעולם אוהב את עצמו מאוד בשנותיו הראשונות והרכות, עד שהוא פוגש חוויות הפוגמות באהבה זו ומסתירות אותה, אך ניתן לחשוף אותה מחדש.
אלו ההולכים לסדנאות חיבוק עושים טוב אם הם באמת לומדים לאהוב את עצמם ולא פשוט מצאו מישהו שיאהב אותם במקומם, כמו המורה או תלמידים אחרים בסדנא.
את מחפשת להתאהב בעצמך באמת. תתחילי בלקבל את מה שאת רואה במראה ולדבר אל זו הנשקפת בה במילים חיוביות. עם כל תרגול כזה ההדהוד של המילים יתחיל לחלחל פנימה, ושם הילדה הפנימית שלך תתחיל להתעורר ולהבין שהיא אהובה, שאימה (כלומר, את) מקבלת אותה ורוצה בטובתה.
אז באמת באמת תאהבי אותך. לא בגלל שלמדת לקבל את כל מה שאת לא אוהבת בחייך או בעצמך, אלא כי למדת להעניק אהבה לנקודה הפנימית העיקרית שבך- הילדה הפנימית.
ילדים אוהבים את עצמם ללא תנאי, הם רואים את עצמם כראויים לקבל ומעניקים שפע של חום ואהבה בחזרה. הילדה המקסימה הקיימת בך תזכיר לך איך לחוש כך גם היום. בלעדיה לא תצליחי להרגיש זאת, את זקוקה לה לתהליך.
ולא, אין "טריק". יש עבודה פנימית, התאהבות מחודשת המתרחשת בהדרגה, עם כל יום וכל רגע שאת בוחרת לומר לעצמך מילה טובה ולהסכים לקבל מחמאה במקום עוד לתת לעצמך עוד מילה של ביקורת או נזיפה עצמית. 
בהצלחה וכל טוב

להקדיש זמן מול הילד הפנימי בלבד זה לא מספיק, נכון? צריך גם לעשות בערך אותו הדבר בשני ממדים –  גם מול עצמנו בהווה (כמו למשל "אני אוהב את עצמי")…?

היי גרייפ,

כמובן שיש לעבוד גם על לאהוב את עצמי בהווה, אך מבלי להתחיל לאהוב ולטפח את הילד הפנימי השורש יישאר חולה וחסר, דורש ומבקש פיצוי לחסר.

אני מסכימה עם רוב מה שנכתב כאן לגבי האהבה העצמית, אבל מזכירה ומבהירה שלא משנה כמה יאהב האדם את עצמו- הוא לא יוכל להלחם בגורל שלו, ובמה שנקבע עבורו (מלמעלה, או שלא מלמעלה- איני יודעת היכן יושב זה הקובע גורלות וחורץ דינים).
אהבה עצמית אולי נעימה לסובבים, אך היא אינה מתכון למשיכת טוב, היא אולי תגרום לבעליה לחוש רע פחות עם עצמו.
יצא לי להכיר אנשים שלא אהבו את עצמם כלל, אך בכל זאת משכו אליהם טוב, ואני מכירה גם כמה נפוחים מאהבה עצמית וחשיבות- שכלום מהטוב לא הגיע אליהם. ישנו גורל, אותו האדם הקטן חלש מכדי לשנותו (שוב). 
 אהבה עצמית יכולה לסייע במקצת להרגשה הטובה, ולהרגיש טוב- אין אדם שלא חפץ.

צר לי ליאת אך אני חולקת עליך, והתוצאות מדברות בעד עצמן.
אני רואה את הניסים שאבא מחולל עם אנשים, או כפי שהוא מנסח זאת- הניסים שהוא עוזר לאנשים לחולל בעצמם בחייהם, ברגע שהוא מלמד אותם לאהוב את הילד שבתוכם ומתוך כך, את עצמם.
האהבה שאת מדברת עליה, אהבה עם חשיבות עצמית, אינה אלא נרקיסיזם. ולגבי אלו שהצליחו למשוך אליהם טוב מבלי לאהוב את עצמם, אצל הרוב המצב לא כך, ולרוב הטוב הנמשך גורר עימו גם בעיות או שלא יציב ולא נמשך לאורך זמן.
גורל הוא מונח שנוח להשתמש בו כשהאדם בוחר לחוש כבול, אומלל, קורבן, מסכן. החיים מתנכלים אליו, וזה גורלו.

למעשה, הגורל הוא המצאה של עמלק. "אשר קרך בדרך"- מלשון מקרה. עמלק הוא לא רק עם, הוא כוח אנרגטי בעולם שמשכנע אנשים שיש מקריות בעולם, גורל אקראי, אכזר או נפלא, ואין קשר בין מעשיו של אדם ובחירותיו למה שיאונה לו.
עמלק מחליש אותנו מבפנים ומעודד אותנו לוותר על הבחירה לעשות טוב, כי הכל זה גורל גם כך.
אם את רוצה להביט על עצמך כעל אדם קטן וחלש מול הגורל- זו בחירתך, אך זו אינה האמת כי אם תפיסה מתקרבנת. 
תמיד יש לך בחירה, תמיד. כל הרע שאת חווה הוא תוצאה של דפוסים שגויים שנהגת על פיהם בעברך, וכל עוד תוסיפי לאהוב את עצמך ולהתחזק כנגד אותם דפוסים בסופו של דבר תראי תוצאות.
גורל הוא מונח המתאים לאנשים חלשים שלא רוצים לבחור, הם מבכרים לברוח. הם ממאנים לחוש שליטה בחייהם, "הם המצליחים, אני הלוזר כי זה הגורל שלי."
המן, מצאצאיו של עמלק, מפיל "פור, הוא הגורל" להרוג את כל היהודים ביום אחד. על פניו לא ניתן להימלט מהגורל האכזר הזה. כך נקבע ונחתם בטבעת המלך, ואת הנחתם בטבעת המלך אין להשיב.
גם אסתר המלכה נרתעת מלקחת את השליטה לידיה, מפחדת לגשת אל המלך, חוששת מהגורל שיכה בה, אך מרדכי מודיע לה חד וחלק- יש לך בחירה, והיא בידייך. אינך רוצה לבחור בטוב? רווח והצלה יבוא ליהודים ממקום אחר. אין דבר כזה גורל, את זה יודע מרדכי. הוא ממאן להשלים עם הפור, עם הגורל שהפיל המן, הוא בוחר לעשות ומציל את עם ישראל עם אסתר המלכה. באותו היום שנקבע להם מותם, הוא עומדים ונלחמים על נפשם ועל עמם, ומנצחים. והיום הזה ייקבע אחרי כן לדורות כחג פורים, על שם הפור שהפיל המן, להראותנו שהגורל אינו דטרמיניסטי.
התפילה, המעשה, הם הדרך אל האור ואל הטוב.
גורל הוא המצאה שקרית. ייעוד, בחירה, דרך- הן האמת.

[…] עבודה עצמית הבא לרפא את האדם פנימית ולשחרר אותו מדפוסי מחשבה לא […]

יפה מאד אהבתי את הגישה

[…] אם נלמד לקבל את עצמנו ולאהוב את עצמנו באמת וללא תנאי, כשנקשיב לקולנו הפנימי ונחבר בכל פעם […]

Leave a response

Your response:

נושאים