23rd פבר, 2011

ללא כיסוי

 

כיסויים רבים והסתרות מכסים עלינו, מגנים עלינו מפני העולם כביכול.
רובנו חשים קטנים מאוד מול העולם, לא ראויים מספיק, לא אהובים או מוערכים כפי שרצינו.
אך למען לא יראה אותנו העולם בחולשתנו, אנו מסתתרים מאחורי כיסויים המסווים אותנו ונוטעים בנו ובאחרים את התחושה כי אנו חזקים יותר, אהובים יותר, או עשירים יותר ומצליחים יותר מכפי שאנו חשים באמת.
רבים חשים למשל שהעבודה והפרנסה שלהם מקנים להם מעמד ובטחון. אם חלה ירידה זמנית בעבודתם הם חשים שנכשלו, ההערכה העצמית צונחת מטה והעצבות מגיעה זמן לא רב אחריה.

כיסויים ומסכים רבים עומדים לרשותנו בעולם הזה- כסף, רכוש, בגדים, זוגיות. כל אלו לרוב משמשים כאמצעים מלאכותיים לכסות על תחושת אי-היכולת וההערכה העצמית הנמוכה שאנו באמת חשים מתחת למסכים הללו.

ואז משבר מתרחש ונוטל עמו את תחושת הביטחון. פתאום אין כסף, ההצלחה בעבודה יורדת, הזוגיות במשבר.החיים כביכול מסובבים אלינו את גבם.

מצב זה נקרא ביהדות "הסתר פנים", ומקורו בפסוק:

"וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא." (דברים ל"א, י"ח).

בהסתר פנים היקום משדר לנו- אתם לבד.
כמה קשה להתעמת עם החולשה העולה בנו נוכח המצוקה, נוכח המשבר, נוכח העדר הביטחון שסיפקה לנו תדמיתנו.
אך לא לחינם בשפה הסינית המילה 'משבר' כוללת בתוכה את המילה 'הזדמנות'.

 

כשאנו נשברים ומטילים ספק בחיים שלנו ובזהות שלנו, משהו נוסף נשבר בתוכנו- הכיסוי שעטינו על עצמנו והצגנו לעולם, הקליפה המלאכותית המכסה ומסתירה את מהותנו הטבעית המאירה.

כך למעשה, הסתר פנים נועד לשבור הסתר פנימי, הסתר שאנו יצרנו במו ידינו.
אדם במשבר עומד חשוף, פגיע ורועד, אך אז יכול אורו הפנימי לבקוע מתוכו ולהבליח החוצה.
האדם מתחיל לראות את עצמו באמת, יכול לפגוש את פנימיותו ללא היסודות והמשענות עליהם נח האגו שלו כל השנים. לפתע הוא רואה את עצמו, את עצמיותו הטבעית באורה האמתי והחזק.
ללא משענת חיצונית ומלאכותית אנו נאלצים לחפש את הכוח בתוכנו פנימה. שם מתגלה כוח מדהים, כוחה של הנשמה.
ברגעים כאלו ניתן לגלות למרבה ההפתעה, שאפשר להסתדר טוב מאוד גם ללא אותן משענות מלאכותיות שנאחזנו בהן כל השנים, ללא הכיסויים שהתחבאנו מאחוריהם. החיים ממשיכים לזרום בטבעיותם, ואנו עימם.

ובכל משבר, גם הצורה הפנימית שלנו משתנה. אם אנו מאפשרים למשבר להתרחש ומשחררים את הצורך לשלוט בו ובתאריך סיומו, המשבר יעשה את שבא לעשות ויתנקז מחיינו בסיום תפקידו.
התוצאה של משבר יכולה להיות חיובית להפליא- אנו מתחסנים, רגלינו ניטעות יותר בקרקע. אנו מגלים שמה שהיה נראה כהסתר פנים אלוקי היה בסך הכול הזדמנות שניתנה לנו למען נוכל לפגוש את עצמנו ולהכיר את פנימיותנו בטבעיותה, כפי שהיא באמת. הסתר לשם גילוי.
ככל שאנו יותר בהכרה ובמודעות בזמן המשבר, ומבינים שהוא לטובתנו, גם השמחה חוזרת אל לבנו, והכל שב אל מקומו בשלום.
הכול מלבד הקליפה שכיסתה והסתירה. לה אנו לא זקוקים יותר.

תגובות

אהלן אפרת ושבוע טוב.
זה מאוד יפה ונכון מה שכתבת. נכון שמשברים מחזקים אותנו רוב הפעמים.
אך האם זה תהליך לכיוון אחד בלבד?  האם בחיים אנחנו רק מסירים יותר ויותר קליפות?כי כפי שנראה לי ככל שאנחנו חיים אנחנו בונים עוד קליפות נוספות.
אז בעצם האדם לא נשאר במקום..?
 

כפי שכתבתי אור, כל זמן שאנו לא מודעים אנו בוחרים להסתיר את האור שלנו, שאנו מדמים בטעות כחושך, ועוטים על עצמנו כיסויים והסתרות רבות. אין סתירה. כל הזמן על האדם להיצמד אל הטבע שלו בנקיותו ולבחור להיות "הוא על נקי", כפי שאמרה ימימה.
לראות כל הזמן מה מתרחש בתוך ליבו, בנשמתו ובילדו הפנימי, להיות הוא, רק הוא ולא שום דבר אחר שהאחרים מצפים הימנו להיות.

 

אפרת,
תודה על המאמר. זה מעורר אצלי כמה שאלות:
1) אם הכיסויים הללו רק מרחיקים אותי מהקב"ה למה הם נחוצים? כלומר, מדוע הקב"ה מאפשר מצב בו אזדקק לכיסוי ובכך אתרחק ממנו?
2) אם אני מבין נכון, אז מישהו ללא כיסויים מחובר לקב"ה חיבור חזק ביותר?
3) האם חיבור שכזה מחייב קיום מצוות?
 
תודה,
קובי

בוקר טוב קובי,

מהות העולם היא תיקון, כלומר, תמידית אנו עסוקים בהשבת ניצוצות למקורם ובכך מביאים גאולה. המצב נהיה מאתגר עוד יותר משחרב המקדש וגלתה השכינה, כעת לסטרא אחרא יש יותר מקום פנוי לשחק את משחקיו. המטרה שלו היא להשאיר אותנו כלקוחות קבועים. לכן הוא דואג להזין אותנו בפחדים וחששות שאיננו ראויים מספיק או טובים דיינו, ובדרכים ובתחבולות שונות הוא מוודא שנעטה על עצמנו מסכות והסתרות שאינם חלק ממהותנו. המסכים הללו יוצרים מצב שבו האור הפנימי שלנו מתעמעם וקשה לנו לראותו וגם אורו של הקב"ה לא עובר אלינו היטב ומתקשה להזין אותנו.
כשאתה בוחר להיות במודעות ולעשות הפרדה בין השייך לך באמת ובין המיותר לך, אתה בוחר להסיר מעליך את המסכים הללו ומתאחד עם אישיותך הטבעית, וכמובן שהקשר שלך עם בוראך מתחזק והולך.

המאמר הזה מדבר על חיבור פנימי נפשי, איך להתנתק מהניתוק. אין ספק שבכל רגע בו אנו מתנתקים מכיסוי נוסף אנו מתקרבים יותר לקב"ה. הסימן לכך הוא השמחה שנחוש בתוכנו פנימה, ללא כל סיבה חיצונית. מצוות באות לתרגם את האהבה שלך אליו ואת מודעותך לסגולה הפנימית הקיימת בך מהיותך יהודי. 
גם הסרת מסכים וגם קיום מצוות, שתיהן מקרבות אותך לבוראך.

תודה אפרת.
החכמתי מתשובתך.
קובי

בשמחה (: חודש טוב!

ממש יפה!
"וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא."
אהבתי, זהו המבחן האמיתי שלנו, וההזדמנות לצמוח כפי שכתבת.
יישר כוח.

תודה רבה (:

Leave a response

Your response:

נושאים