17th אוג, 2012

ללכת לאיבוד

מישהי שאלה אותי השבוע למה אני לא כותבת לאחרונה בבלוג.
ישנן תקופות בהן הנפש רוצה לדבר, לספר, לשתף, ללמד. אך יש תקופות בהן החיים לוקחים אותך למחוזות אחרים, רחוקים ממה שהחשבת כדרך המלך.
תקופות אלו נועדו יותר ללמידה, להתבוננות עצמית, להקשבה לחיים ולמאורעות הסוערים המתרחשים בהם. בתקופות כאלו האדם חווה התכנסות שכן קליפותיו, אותו מעטה דק אך קיים המסתיר את אור נשמתו של האדם, מתקלפות ומוסרות ממנו דרך ניסיונות, קשיים והתמודדויות.

הרבה אנשים בעולם הזה חשים אבודים, היכן שהוא ומתי שהוא משהו השתבש בדרך והם הלכו לאיבוד. לפעמים זו תחושה זמנית ליום אחד או כמה שעות, עבור רוב האנשים זו תחושה קיומית וכמעט תמידית.
מדוע זה כך? מה גורם לנו שלא לחוות שייכות לחיים שלנו, לחוש שאבדה לנו הדרך?

12284699_s

הסיבה לכך נעוצה באשליה.

העולם בו אנו גדלים מלמד אותנו לחשוב כי יש תבנית קבועה, תכנית סלולה מראש שעל האדם לעמוד בה כדי לממש את ציפיות החברה ממנו, הן סביבתו הקרובה והן החברה האנושית בכללה. מקטנות אנו סופגים ערכים, רצונות ושאיפות שאינם שלנו כי אם נרכשים. בעוד שבתוך כל אחד ואחת מאתנו קיימים רצונות ושאיפות פנימיים, טהורים ועצמאיים לחלוטין, מוחנו ונפשנו הופכים אט אט משועבדים לרצון הכללי של העולם, עינינו נסגרות אל התמונה הפנימית וכל שאנו רואים ומחשיבים הוא המתרחש מחוץ לנו.
חלומות הילדות מתרחקים ונמוגים בעשן הלוחץ של הציפיות והדרישות שלנו מעצמנו ומהחיים ואנו "מתבגרים", אך למעשה אנו באמת מזדקנים בטרם עת.

הקשר עם הילד הפנימי והנשמה מיטשטש והולך. האדם מתבגר יתר על המידה וראייתו הופכת צרה ונוקשה. הוא אינו מסוגל לראות את מהותו האמיתית, את הכוחות הנשגבים הטמונים בו, את הפוטנציאל האמיתי החבוי בו ומבקש להתממש ולפזר אור ושמחה לעולם.
הוא גם אינו מסוגל לראות את הטוב הקיים בחייו שכן מוחו המבולבל עסוק תמידית בהשוואות, מדידות, לחץ על שמירת הקיים ורדיפה אחר מה שטרם השיג. הוא לא מרוצה אף פעם שכן המדיה מפציצה את מוחו בפרסומים שקריים ובהבטחות שווא, מלמדת אותו שאין לו מספיק עדיין ודוחפת אותו להשיג ולצבור כמה שיותר ולהצטער על מה שטרם נמצא ברשותו.
הוריו מלחיצים אותו לדאוג לעתידו ובראותו את חבריו "מסתדרים" הוא מנסה בכוח להיכנס לתבנית הכללית וללכת בתלם, אך מה לעשות והתבנית הזו לא נועדה לו ולצורתו הייחודית, ולכן הוא נאלץ לשייף את זוויותיו ולהתברג למכונה המשומנת היטב של העולם המערבי.

אך לא משנה כמה מאמצים יושקעו, זו אינה התבנית שלו, אין זה מקומו.
הנשמה והילד הפנימי שולחים לאדם אותות מצוקה, "זה לא מתאים לנו!" אך האדם רק ינסה כתגובה להגביר את מעגל השקר בו הוא חי ולהשתיק את קולות ההתנגדות והדיסוננס המתעוררים בו. משככי כאבים מוצעים לו למכביר מכל הסוגים, הצבעים והריחות. העיקר שלא יחוש את הכאב.

אך אם נלמד לקבל את עצמנו ולאהוב את עצמנו באמת וללא תנאי, כשנקשיב לקולנו הפנימי ונבחר לפי מה שטוב ומתאים לנו ולא לפי הציפיות והדרישות של אחרים מאתנו או שלנו מעצמנו, רק אז לא נחוש תמידית כי הלכנו לאיבוד ומשהו השתבש בדרך, שכן נהיה מחוברים אל הדרך הזו ופיתוליה לא יאיימו על תחושת קיומנו.

כשאדם לומד לאהוב את עצמו מחדש הוא לא נבהל מהחיים, הוא לא חושש מאתגרים. הוא מודע לכוחותיו, לסגולותיו הפנימיות. הוא רגוע בהיותו מבין שהחיים לטובתו והוא אהוב בכל רגע.

אל תחששו לחוות פחד, לחץ, סערה. הדרך תתגלה בפניכם עם כל צעד נוסף שתיקחו.
חייכם הנם ייחודים לכם והדרך בה אתם צועדים שלכם היא. אל תנסו להשתנות עבור אנשים, אל נא תנסו לייפות בכוח את המציאות רק כדי להסתיר את מה שאתם תופסים כ"כשלון" כשלמעשה אינו אלא שיעור והזדמנות בעבורכם ללמוד ולצמוח.

קבלו את חייכם כפי שהם כעת, הסכימו לראות את עצמכם כפי שהנכם.
המשיכו לצעוד בדרככם והחיים יעתירו עליכם מתנות אינספור, שפע ושמחה, אהבה וחום.

"יותר מדי אנו מסתתרים מאחורי תדמיות שפוטרות אותנו מלבחון מי אנחנו באמת."

                                                                    רבי נחמן מברסלב

 

תגובות

הלוואי, זה יביא רק שלווה……

מקסים!

תודה ושבוע טוב (:

רשומה של אמת ותקוה, תודה אפרת, חשבתי לא מזמן הרבה על הקיום המשלה בעוה"ז, על ההרפיה מכבלי האשליה וההבנה שהקיום האמיתי – משוחרר מרכוש, מעמד ואפילו תחושה ולגמרי אינו תלוי בהם..

תודה יעל.
הבנתך מעידה על כך כי כבר את פוסעת בדרכו של אותו קיום ממשי. השאיפה שלנו היא לאסוף כמה שיותר רגעים של דיוק. עומס תמיד יהיה, כפי שלימדה אותנו ימימה הוא "טבעי למערכת". רגעים כאלו בהם הבנה כמו שלך מפציעה הם רגעים חשובים ויש לנצור אותם ולשמוח בהם.

שבוע וחודש טובים ומבורכים 

אני אוהבת את הסמנטיקה העדינה של ימימה! ואת יודעת.. כמות מסויימת ואפילו לא מופרזת מידי של רגעי דיוק משנה את התודעה! בדוק..

אין הפרזה בדיוק, כמה שיותר- יותר טוב. (;

Leave a response

Your response:

נושאים