23rd אוק, 2012

על אמת, שקר והחיים שביניהם

כל חיי הייתה לי מטרה מוגדרת מול עיניי- לשייך את עצמי למקום ספציפי ומוגדר שראיתי בדמיוני.

ידעתי בדיוק איך חיי אמורים להיראות- בעל, ילדים, משכורת נאה, תואר מרשים ביד, בית עם אור טבעי והמון עציצים וחתולה אחת, רצוי אנגורה לבנה עם עיניים ירוקות.

אבל החיים לא בדיוק עובדים כך. למעשה, יש להם נטייה להפוך לכל מה שלא חשבנו שנהיה או נקבל. והחיים שלי, ממש כמו מכונת הכביסה בזמן הרתחה, הסתובבו, התהפכו, ושפכו עליי המון מים עם סבון ולכלוך. נקי ומלוכלך יחדיו.

חלק משפיות חיצונית היא ההגדרה. אנשים משוחחים עם עצמם ומסבירים לעצמם את הסיטואציות שהם עוברים בחייהם. מתרצים לעצמם מדוע הם תקועים כאן או למה חסר להם משהו שם.
"זה בסדר", הם אומרים לעצמם, "כך בדיוק זה צריך להיות", והספק העצמי ממשיך לאכול כל חלקה טובה בתוכם פנימה.

אך באמת הם מרגישים "זה לא באמת בסדר, זה מפחיד אותי לגמרי ואני פוחד להיכשל"- זו המסקנה שהייתה אמורה להתקבל במערכת הרגשית שלהם.

מישהו אי שם בעברם לימד אותם שלא בריא להיות מטולטל רגשית, שעדיף להיות "כמו כולם" (כמה אני מתעבת את הביטוי הזה). "הכי טוב שתגדל להיות איזה מרובע או מתומן", אמרו לו הוריו כשניצני בגרות, שאלות ותהיות החלו להופיע בילדם. "אל תהיה שונה, אל תהיה עיגול או משולש. לך בתלם."9616682_s

אך אנחנו, אנשים שונים הננו. בריות מקוריות ויפות. כל אחד מאתנו הוא יצירה חד פעמית.
לאורך החיים אנחנו מנסים "להגשים את עצמנו" כשאיננו מודעים כלל לזהותנו האמיתית. רק להשתייך לכלל הציבור, זה כל מה שמטריד אותנו. מיטב המשאבים העומדים לרשותנו מושקעים בלהיות "בסדר", להיות כמו כולם.

כי אתם מבינים, כל הגדרה שתיקחו אל עצמכם פנימה בעוד שעה קלה כבר לא תהיה רלוונטית. מעצם היותנו בני אדם אנחנו יצורים דינמיים ומתפתחים תמידית. היום אני כזו, מחר אני אחרת. עכשיו טוב לי, עוד שעה קלה פחות, ובערב- אני מאושרת. כשאדם עונה למי ששואל אותו לשלומו "הכל בסדר" הוא אינו אלא משקר, מכזב.

מה שלומי? לא יודעת. עכשיו טוב.

אל נא תנסו להראות תמונת חיים טובה, אל תנסו להרגיש שאתם "בסדר" (או "סבבה" כמו שישראלים אוהבים לענות). אל תשייכו עצמכם להגדרה כזו או אחרת.

הגיל שלכם אינו חשוב, המעמד המשפחתי שלכם אינו עיקרי, המצב הפיננסי שלכם זניח וטכני בלבד, החברים שאתכם הינם רק חלק מנוף חייכם.
שום דבר מזה אינו עיקרי ושייך לאדם שהנכם ברגע זה.

אין שום תבנית שיכולה להכיל בתוכה אדם, כמאמר רבותינו ז"ל "האדם- עולם קטן".

ההתבגרות הזו, ההסכמה להבין כי אינני אדם כזה או אחר, היא המפתח לחיים עמוקים ומשמעותיים. לאפשר לעצמך לצאת מן הגבול, לאפשר למוח שלך להיפתח ולהראות לך עולמות שלא ידעת שקיימים בך ובסובבים אותך.

רבנו נחמן אמר "הכל אפשר". ובאמת, הכל אפשר. הרי טביעת אצבעו של אלוהים נמצאת בכל מקום, העולם הזה מורכב מאלפי ניסים בכל רגע. כשמסכימים להביט כך בחיים רואים את הבלתי אפשרי כאפשרי, את המוגבל כפתוח ואינסופי, את העצוב כשמח ואת המת- כחי.

אני מי שהנני כעת, ובכל שעה זה משתנה כי אני גדלה ומתפתחת. כך השם בנה את עולמו, שיהא גדל ומתפתח תמידית. אם אדם אינו גדל ונשאר כפי שהוא מאז ומתמיד הרי שאינו חי כי אם מת. אין בו חיות אלוקית פנימית.

הסכימו להשתנות, הסכימו לא להיות מי שחשבתם. החיים עוד יפתיעו אתכם לטובה.

תגובות

יפה מאד. תודה.

חן חן

מעורר ישנים ונותן ליעף כח. תודת עובר אורח על תזכורת חשובה שבדיוק עכשיו הייתי צריך. חזקי ואמצי!

בשמחה תמיד אסף, תודה רבה

יפה מאוד

Leave a response

Your response:

נושאים