5th ינו, 2014

רעל

רעלכמה הדור הזה מפחד מרעל. כמה הוא חושש לאבד שנים מחייו ונאבק ככל יכולתו במחלות השונות המתרגשות ובאות עליו.

מה לא ניסינו כדי להרגיש טובים יותר, טבעיים יותר, בריאים וצעירים? הכל.
מזון אורגני, צמחונות, טבעונות, דיאטות מיצים, ויפאסנה במדבר, נבט החיטה על הבוקר (אורגני!), סדנאות נפש-רוח-ילד, בדי כותנה נושמים וסנדלים מחבלים קשורים ללא שרוכים, קומפוסט בכיס וטופו בעוגה- הכל! ועוד היד נטויה.
אינני אומרת שהמגמה הטבעית איננה מבורכת. להיפך, אני מהמאמינים כי כמה שפחות מעובד ויותר טבעי- יותר נכון ומדויק לגוף, לנפש, לסביבה.

אך כמה טבעיים אנו באמת? עד כמה אנו כנים עם עצמנו?
מסתבר כי הרבה יותר קל לאכול טבעי ולקנות אורגני, אך לבטא את רגשותינו כמות שהם- זה כבר סיפור אחר לגמרי.

כמה אנו משקרים! יום יום, שעה שעה, לעצמנו בעיקר. גם אם אתם משתייכים לילדי העידן החדש ומנתחים באובססיביות את הרגשות שעולים בכם, סביר להניח כי אתם אלגנטיים מכדי ללכת לראי ולומר לו בכעס: "אני שונא את פלוני אלמוני! הוא פגע בי! שונאאא אותווו!!!" ולתת לדמעות הזעם והעלבון של הילד הפנימי לשטוף את פניכם בטבעיות. כי זוהי טבעיות. זו כנות. אמת ישרה ופשוטה.

יש משהו בטוח בלחשוב על מה שאני מרגיש. זה הרבה יותר נקי ונחמד ונעים. בתוך השיח הפנימי האדם תמיד אומר משפטי מחץ ומפגיז חוכמה ושנינות. בתוך הסערה הרגשית המוחית שלו הוא כועס ויורק אש. זה נפלא, אבל לא מוביל לכלום. רק שיח רגשי אמיתי וכנה מוביל למשהו. ממש לכעוס, ממש לקנא, ממש להתפרץ- בנוכחות עצמך.
שתפו עצמכם ברגשות שאתם מכילים. אל תתביישו כלל, הוציאו עד הסוף את כל הרעלים מהמערכת ומבלי להרעיל אחרים. it's a win-win.
כי באמת, אם אנו כה חוששים מהרעל השוטף את המערכת ממזון מעובד ולא בריא, כמה רעל שוטף את גופנו מרגשות לא מעובדים, קשים, מרים, שונאים?
והם רגשות. בסך הכל רגשות. הם לא יכולים להרוג, או לטמא, או להחריב. רק רגשות, תמסורת חשמלית מהנפש והנשמה. בסך הכל אנרגיה.

"עם רגשות לא מתווכחים" אמרה לי פעם אשה חכמה. ביניכם לבין עצמכם אל תהיו נקיים. אל תהיו יפים. היו כנים. היו הכי כעורים שיש, הכי איכסה. כי מה לעשות, כרגע זה מה שעולה וצף בכם. זה מה שאתם חשים. ואם תמשיכו לשקר לעצמכם ולעולם, ותדברו על זה בכל מיני פלטפורמות ציבוריות אבל לא באמת תתעמתו עם זה, לא תסכימו לחוש את הרגש העולה בכם, לא באמת תתמסרו אליו עד הסוף ותקיאו אותו החוצה עד שיבוא קתרזיס טוב ומשחרר- הרעל הזה יטייל במערכת ויביא איתו חברים לאיזה דרינק.
הבעיה הכי גדולה נעוצה באשליה שנועדנו להיות מושלמים. אומר לנו הלל הזקן: "השתדל להיות איש". בסך הכל איש. 'מענטש' כמו שאומרים אצלנו.
עצם ההודאה הפשוטה באנושיותנו- בכך שאנו רחוקים משלמות פנימית ואכן, יש בנו המון רעלים ורגשות מודחקים ושנאה ותחרות- וזה בסדר גמור, זה כבר משנה את הכל. זוהי אמת, זו כנות.
כך נבראנו, עם אגו, וכעס, ויצר קטן כזה שנדחף לכל מקום. ואנשים פוגעים בנו, ואנחנו אומרים "לא נעלבתי" והדמעות חונקות את הגרון.
למי אתם משקרים ולמה?? כדי שאותו טיפש לא יראה אתכם בחולשתכם? שיראה, who cares???
כמה אנו משתדלים לבנות תדמית אידאלית כזו, מרוחקת ואותנטית אבל באמת סינתטית, עם לבוש ייחודי שדומה לכל השאר ומשקפיים "עם אמירה"- כאילו, מה זה אומר בכלל?!
שעות שעות מטפחים את האגו ולא מקשיבים ללב .
והלב רוחש, הוגה, בוכה, חורק שיניים, מריר, צוחק, עייף, מתלהב, מדוכא. עולם ומלואו ממש.
אל תספרו לחברים בפייסבוק מה אתם חושבים שאתם מרגישים. לכו למראה וספרו לעצמכם.
שפכו החוצה, הכל. אני מרגיש רעב. אני מרגיש ריקנות. אני מרגישה לוזרית. נמאס לי מהחיים. יש לי תקווה. אולי לא הכל אבוד. אין לי חברים. בא לי לבעוט בחתול שלי. בא לי לשנוא את העולם. כולם אשמים! אני לא אשם. אני אשם. ההורים שלי אשמים. אמא שלי מעצבנת. הבוס שלי דפוק. החולצה שלי קרועה. מגרד לי בגב. יש לי חור בגרב. שפכו! היו כנים. אל תשפכו בחוץ, כי אין שם אמת פנימית, רק חיצונית ומוחצנת. התוודו בפני עצמכם, כשאין "לייקים", כשאין פידבקים מזדהים ו"אני אתך אחי".
די עם השטויות החברתיות האלו. נראה אתכם כנים מבלי לקבל פרס, נראה אתכם מקבלים עצמכם, קשובים לפנימיותכם, אוהבים את עצמכם. נראה אתכם אומרים את האמת וכל האמת- פנימה והחוצה.

זכרו כמה אתם מיוחדים והעניקו לעצמכם שעה של שיח עצמי. זה נפלא, זה משחרר, זו לא חייבת להיות שעה. גם דקה טוב. גם שנייה ורבע. העיקר- תנו אותה לעצמכם, כי אתם ראויים לה.

שבוע נפלא

 

תגובות

אפרת את מתוקה ונפלאה, תודה!

תודה :)

תודה רבה אפרת היקרה!
חיזקת את מה ששמעתי הערב בשיעור אליו הלכתי.
שנזכה להיות אמתיים וגלויים בפני הבורא יתברך, שפינו ולבנו יהיו שווים.
ושנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן!
:)

חן חן ויהי רצון

Leave a response

Your response:

נושאים