שלום לכם וחודש טוב ומבורך.

בכל פה יש לשון המגוללת סיפורים, דעות, תקוות ופחדים. המילה היוצאת מכל נשימה היא תיבה, כעין קופסה, והיא יכולה להכיל אוצרות או צרות.

בכדי להבין את העניין לעומקו יש לקחת בחשבון שני דברים:

האחד- אין מילה שלא נרשמת למעלה, אלא אם כן האדם התחרט וביקש לבטלה, ביקש שימחלו עליה כי הדיבור יצא מפיו מבלי שהתכוון ממש ובלי כוונה רעה חלילה.

השני- יש להבין כי מילה אינה סתם רצף של אותיות וניגון קולי.
מילה היא מפתח רב עוצמה וביכולתה לפתוח גם את השער הנעול ביותר, גם את הלב הסגור ביותר. מילה ביכולתה לחולל מהפכות או תרדמה, לרפא או לפצוע, לשמח או חלילה להעציב.
כל מילה הנאמרת יש לה יכולת להשפיע על הזולת אך גם על האדם עצמו האומר אותה, לטוב או לרע.

כעת נבין כיצד להיעזר בכוחן של המילים לטובת האדם ולהיטיב עם חייו.

• בכל יום קבלו על עצמכם לומר 3 פעמים לפחות את המילה "טוב". זו המילה בה נברא העולם והושלם ובכוחה ליצור טובות ונפלאות בחייכם.
• כשאתם משוחחים שיחה קרובה וחברית, השגיחו על המילים היוצאות מפיכם. וודאו שזה באמת מה שאתם רוצים ש"יוקלט" כלפי מעלה, שזה מה שיירשם בליבו של החבר עימו אתם משוחחים,
  ובעיקר- שאלו המילים שבאמת מייצגות את מי שאתם ומה שאתם מאמינים בו.
• לבסוף, בכל פעם שאתם מוציאים מילה רעה על אדם או על עצמכם, וזה חשוב מאוד לזכור- נסו לדמיין שאתם מוחקים את המילה ומחליפים אותה במילה טובה על אותו אדם או על עצמכם.

אסור לדבר רע על אף נברא כי זה מושך אליכם בחזרה את אותה אנרגיה לא טובה.

שימחו בכל מילה היוצאת מפיכם ודעו כי היא המפתח לכל השפע הממתין עבורכם.

אני מאחל לכם דיבורים מאירים וחודש טוב ושמח.

אבא.

שלום לכם.

השינוי הוא בלתי נמנע. אדם משתנה תמידית, כך גם משפחתו והאנשים שסביבו, נסיבות חייו, רגשותיו וגופו.
כשמתנגדים לשינוי ומנסים למונעו בכוח חווים תסכול, מצוקה ודחייה מהחיים. מנסים בכוח להשיב זמן שאבד, מנסים לחדש קשר שנגמר, להישאר במקום עבודה שאינו מוצלח עבורכם, לשנות ילד שגדל בתוואי שלו ולא עמד בציפיות של הוריו.

אך לא ניתן למנוע שינוי כי הוא מוכתב מראש. בכל אדם יש מצבור "גנטי" רוחני המביא אותו אל המקומות אליהם הוא אמור להגיע, אל הייעודים שלו, אל האנשים אותם הוא יפגוש.

מה ניתן לעשות בכדי ששינוי יהיה לטובה ולא חלילה לרעה?

א. קבלו את הנסיבות המשתנות ושימחו בשינוי, זה אומר שהקדוש ברוך הוא מכין עבורכם משהו טוב יותר, גדול יותר, עוצמתי הרבה יותר.

ב. אל תעדיפו את המצב הקודם ותיעצבו אל לבכם בגלל שאבד. אולי יש פה משהו חדש שאינו מוכר עדיין אך לבטח הוא נכון ומותאם ל"אני" החדש שלכם, שהרי כפי שאמרתי, אתם משתנים תמידית.

ג. קבלו כל אדם בשינוי שלו, אל תיאבקו בתהליכים העוברים עליו. נסו להיות שם עבורו אך אל תטיפו לו, אל תיאבקו במה שהוא ובמי שהוא מנסה להיות. זיכרו שגם אתכם עצמכם אינכם יודעים בדיוק מי אתם, אל תנסו לשנות אנשים בהתאם למה שאתם צריכים מהם. פשוט היו שם, לצידם.

ד.בכל יום קבלו את החדש, היפרדו מהישן שאינו משרת אתכם עוד ומזיק לכם. שימחו לקראת ההתחדשות שהשם מזמן לכם וקבלו את עצמכם כפי שאתם ממש. רק טוב יצמח מזה.

אני אוהב אתכם ומעודד אתכם לא לפחד משינויים, לא לחשוש מדברים שאינכם יכולים לשלוט בהם ואינכם יודעים כיצד יתנהלו בחייכם. אמצו את החדש באהבה והאמינו בעצמכם ובטוב השמור עבורכם.

כל טוב,

אבא.

ישנם רגעים בחייו של אדם שהמציאות מתהפכת עליו.
הכל משתנה באחת ומשחיר, הקרקע נשמטת מתחת לרגלינו ומותירה אותנו מבולבלים, כואבים ומתוסכלים.

המשבר יכול להתעורר בזוגיות, בעבודה, בפרנסה, בבריאות או במשפחה. בשורה לא טובה או מאורע בעייתי המתרחש כה מהר עד כי ראשנו מסתחרר והלב הולם בחזה במהירות ובחוזקה. דמעות של הלם ובלבול מצטברות בגרוננו ותחושת מחנק מציפה ומשתלטת. באותם רגעים הכול נראה שחור, אפל וסמיך.

הרצון הראשוני העולה בנו הוא להתייאש ולהיכנס למרה שחורה, לצרוח עד לב השמים "למה זה קורה לי?"
כל התסכול והמחנק שהדחקנו עולים אל פני השטח דרך אותו המשבר. זה מתבטא דרכנו בדמעות רותחות היוצאות מזעקת לב שבור, בכעס אדיר, בחוסר קבלה מוחלט של המציאות ותהייה אמיתית של "איך הגעתי לזה, האם אני באמת כל כך גרוע/ה?"
האשליה מעניקה לנו תמונה מעיקה ומדכאת. השמים נגדי, אלוהים לא שומע אותי אם הוא בכלל קיים, כולם שונאים אותי, אני עצמי חושב/ת שאני לא שווה כלום וכו.
המוח עובד שעות נוספות ומייצר סרטים אפלים ודיכאוניים. אנחנו משוכנעים שזהו, אין מה לנסות או לקוות, זה נגמר.

אך אותם רגעי משבר הם גם נקודת מפתח חשובה וקריטית.
קיימת בנו היכולת לקום ולומר "אני לא מתייאש/ת. אני בוחר/ת להאמין. למרות הכול, אני רואה את האור הקיים בתוכי."
גם אם המציאות טפחה על פנינו, האור הפנימי קיים, חי בנו בשלמותו.

אותו כאב מלובן החוצב ושובר את לבנו ורוחנו יכול באותו הרגע ממש לחזק את הלב ולהקשיח את רקמתו כנגד סערות החיים והנפש.

הכאב הזה הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו. הבכי היוצא מעמקי הנשמה הפצועה בונה אותנו כמו ששום דבר לא יבנה.
מכאן אנו יוצאים מחוזקים, שלמים, אמיתיים יותר. אלו הם רגעי הבנייה וחיזוק היסודות.

מכאן אנו מקבלים את הכוח לחזק גם אחרים ולבנות את חיינו מתוך שמחה והכרת הטוב. כל קרב שנראה אבוד בתחילתו מזכה את הצולח אותו במדליה, באות גבורה.

החכמה היא לקבל את הכאב. לא לסרב לו, לאפשר לו להתבטא ולעבור דרכנו. הצמיחה וההתחזקות הנולדות בתהליך כזה עוצמתיות לאין שיעור.
באותו הרגע בו אתם צונחים אל הרצפה בייאוש וכאבכם כה רב, דווקא כעת קומו.

הישירו מבט אל הרגשות העכורים העולים בכם ואמרו: "זה לא אמיתי. זהו רק רגש העולה בי ועובר דרכי. עוד רגע קט הוא מתנקה ויוצא ממני."

הזכירו לעצמכם כי לא משנה עד כמה זה נראה רע, זה לא באמת כך. השמים יתבהרו מחדש ואור השמש ישוב ויפציע בכם שנית.

כולנו רוצים להיות שונים ומיוחדים, להגשים ייעוד פנימי שאנו באמת מתחברים אליו. יש לנו רעיונות וחלומות מקוריים משלנו על איך החיים שלנו צריכים להיראות ואיזה בית נבנה יום אחד.
לכל אחד מאתנו יש רעיונות שרק מוחו יכול לייצר, שאיפות המיוחדות רק לו.
ובכל זאת, עם כל ייחודיותנו אנו נוטים להיכנס לשבלונות, למוסכמות חברתיות, מבקשים להידמות לכל האחרים ומשתדלים לרַצות את החברה והמשפחה. במקום ללכת בעקבות הלב והקול הפנימי אנו הולכים עם כל העדר.
הקושי בגילוי ומימוש הכישרונות המיוחדים הטבועים בנו נובע מפחד, פחד להיות באופן זמני מחוץ למסגרת וללא ידיעה וודאית של העתיד.

אם אדם רוצה לגלות מי הוא באמת ומהו ייעודו, מהו אושרו הפרטי וכיצד יכולים להיראות החיים שתוכננו במיוחד עבורו עליו לגלות אומץ ולהתנסות, להקשיב לילד שבו האומר לו: "זה מה שמעניין אותי באמת", "זה מסקרן ומושך אותי".

דווקא כאן שורה הברכה וכאן טמון השפע- בעבודה שאנו אוהבים ומתחברים אליה מעומקי הלב. וזה ריאלי, זה אינו חלום. האנשים המעניינים והמשגשגים ביותר בעולם הם אותם האנשים שלא הלכו בתלם, שהקול הפנימי שלהם לא הניח להם עד שמצאו את האומץ להקשיב לו, והם הצליחו לממש אותו, כנגד כל הסיכויים והמוסכמות.

בשבת האחרונה הופיעה כתבה בעיתון על סטיב ג'ובס, המנכ"ל האגדי של חברת אפל ואחד מאנשי המפתח בתעשיית הטכנולוגיה של ימינו. המצאותיו וחידושיו המופלאים חוללו מהפך עצום בכל הקשור לנוחות, עיצוב וקדמה של מחשבים ניידים, פלאפונים ונגני מוזיקה.
יש המכנים אותו "גאון", ואף נאמר עליו כי הוא "הליאונרדו דה-וינצ'י של ימינו".

לפני כמה שנים נאם ג'ובס בטקס חלוקת תארים באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית. בחרתי להביא כאן חלק מדבריו, ובעיניי הם דברי חכמה והשראה באשר לבחירת הדרך הנכונה בחיינו.

"לכבוד הוא לי להיות אתכם כאן היום, בטקס חלוקת התארים באחת האוניברסיטאות הטובות בעולם. אני עצמי, אם להודות על האמת, מעולם לא סיימתי קולג'. האירוע הזה הוא הקרוב ביותר שהגעתי לקבלת תואר אקדמי. נשרתי מקולג' ריד לאחר שישה חודשים ונשארתי כתלמיד מן המניין למשך 18 חודשים נוספים. לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיי, ולא ראיתי איך לימודיי בקולג' עוזרים לי לגבש תובנה בעניין זה. החלטתי לעזוב את הלימודים ולבטוח בכך שהכול יסתדר בסוף. זה היה מפחיד בשעתו, אך בהסתכלות לאחור זו הייתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי בחיי.

הרבה מהדברים שהתגלגלתי אליהם כתוצאה מסקרנות ואינטואיציה התגלו כבעלי ערך עצום בשלב מאוחר יותר של חיי. לאף אחד מהם לא היה סיכוי להפוך למעשי בחיי הבוגרים, אבל עשר שנים מאוחר יותר הכול חזר אליי. כמובן שלא יכולתי לחבר את הנקודות במבט קדימה, אבל זה היה ברור מאוד במבט לאחור.
אומר זאת שוב: אינכם יכולים לחבר את הנקודות כשאתם מסתכלים קדימה. אתם יכולים לעשות זאת רק במבט לאחור. המסקנה היא שאתם חייבים לבטוח בכך שהנקודות יתחברו בשלב כלשהו בעתידכם.
אתם חייבים לבטוח במשהו: באומץ שלכם, בתחושת הבטן, בייעוד, בחיים, בקארמה.
האמונה שהנקודות יתחברו במהלך הדרך תיתן לכם את האומץ ללכת בעקבות לבכם, אפילו כשהוא מוביל אתכם אל מחוץ לשביל הסלול של חייכם.
לפעמים החיים מכים אתכם בראש. אל תתנו לזה לגרום לכם לאבד את האמונה. אני משוכנע שהדבר היחיד שגרם לי להמשיך הלאה הוא העובדה שאהבתי את מה שעשיתי.
אתם חייבים למצוא את מה שאתם אוהבים, וזה נכון לגבי העבודה שלכם בדיוק כמו שזה נכון לגבי בני הזוג שלכם.

העבודה ממלאת חלק עצום מחייכם, הדרך היחידה להיות מרוצים הוא לעשות עבודה נהדרת, והדרך היחידה לעשות עבודה נהדרת היא לאהוב את מה שאתם עושים. אם לא מצאתם את זה עדיין, המשיכו לחפש, אל תתפשרו. כמו בכל העניינים הקשורים ללב, אתם תדעו כשתמצאו את זה.

הזמן שלכם מוגבל.
אל תבזבזו אותו בלחיות חיים של של מישהו אחר.
אל תיכנעו לדוֹגְמוֹת (מוסכמות, כללים) שהן בסך הכול תוצאות של צורות חשיבה של אנשים אחרים.
אל תתנו לרעש שמייצרות דעותיהם של אנשים אחרים להשתיק את הקול הפנימי שלכם.
והכי חשוב: גייסו את האומץ ללכת בעקבות הלב והאינטואיציה שלכם. איכשהו, הם כבר יודעים מה אתם באמת רוצים להיות."

שמתי לב למשהו מעניין- בעת וויכוחים אני לא שמחה.
אני עצבנית, מתוחה, נחלשת בדעתי ואז ממהרת להתחזק על חשבון האחר. שִמחה לא מצאתי בזה וגם לא כוח.
לרוב בעת ויכוח עם הזולת מתקבלת תחושה מדומה של חוזק וכוח מולו. משהו בלהיות צודק נותן לילד הפנימי אשליה שהוא מנצח, שהוא מצליח ובעל יתרון על זולתו, הנה, אני משמיע את דעתי, איזה יופי, אני חכם וכולם מקשיבים לי. ככל שאנו מביעים יותר את דעתנו כך הביטחון המדומה הזה הולך ומתחזק.
התחושה ש"אני צודק/ת" מעניקה לאדם כוח רב, אך הוא אינו כוח של ממש. בשעה שאנו מתווכחים אנו לא מקשיבים, וכן מנסים לשכנע. את מי? את עצמנו בצדקת דרכנו, את האחר שיגיע לנקודה בה אנו עומדים. אחדות אין שם. בעת ויכוח כל אדם מתבצר בעמדתו מתוך חולשת האגו האישית שלו, ומתחיל לדבר, להטיח, להתלהם ולנופף בידיו.

בישראל בפרט, כל ויכוח הופך להיות רגשי ואישי. לרגש קל מאוד להיכנס לנישה הזו של עמדה והבעת דעה. האדם חש שאם ידו לא תהיה עליונה בוויכוח הזה הוא עצמו ייחלש מכך, הוא חייב לנצח, חייב להראות לכולם כמה הוא חכם, יודע ומבין.

בחודשיים האחרונים התווכחתי המון, והכל וירטואלית. מצאתי את עצמי מתעצבנת ומתעייפת מדעותיהם של אחרים ודעותיי שלי, גדושה ומוצפת בדיבורים ומשפטים מתחכמים מכאן ומכאן, הכול הפך למעין זמזום בראשי.
בזמן שאחרים השמיעו דעותיהם לא ממש הקשבתי. חיפשתי רק היכן וכיצד אני יכולה לדחוף את האמת שלי ובצורה הכי שנונה, אם אפשר. הוויכוחים האלו נבעו במקורם ממקום פנימי ואמיתי, אך ככל שהם התמשכו חשתי יותר בטוחה בצדקת דרכי עד כי הבנתי שאת עצמי אני משכנעת, ולמי אכפת כבר.
הוויכוח רק מפריד בין אנשים, מצביע על נקודות של שוני ומתחם גבולות "בינינו" ל"בינם", והאמת היא שאין מחנות כאלו. זה רק על הנייר, וזה טריק פשוט וקל של השטן. הוא משכנע אותך שההוא כזה וההיא כזו, ואת בכלל שונה ואין לך שום קשר אליהם. ימני או שמאלני, דתי או חילוני, מתון או קיצוני, עשיר או עני ועוד. אלו שמות תואר שאין בהם ממש. לא תמצא בהם תוכן, נשמה או אלוקות.

נכון, חשוב לשמור על חופש דעות ופלורליזם, אך לשמור את זה בגדר דעות. לא להפוך עמדה אישית למגדירה בני אדם, למשייכת או מזהה אנשים כשייכים לקבוצות כאלו ואחרות.
כל אדם שיש לו דעה מנוגדת לשלך, לבטח תמצא בו משהו שגם משתייך וקרוב אליך, מכנה משותף כלשהו קיים ביניכם. שימו לב בעת ויכוח מה המטרה שלכם בשיחה הזו. האם אתם באמת רוצים להשמיע ולשמוע, או רק לחרוץ דעה ולצאת צודקים ו"מנצחים"?
קל מאוד למצוא פירוד, ניגוד ואנטי בין אנשים, בין דעות ודתות. ושם הקב"ה לא נמצא. הבורא הוא כולו אחדות ושמחה. לכן בעת ויכוח לא חשים שמחה כי אם פירוד וחוזק זמני.

בכל אדם קיימת נקודת אור פנימית. לרוב הנקודה הנמצאת בזולתנו נסתרת מעינינו, ולעתים גם מעיניו. כששומעים את סיפור חייו של אדם, כשנוגעים בנפשו ומגלים את הניצוץ האלוקי הטמון בו מעצם בריאתו, או-אז משהו בנו מתחבר אליו ומתאחד עם מהותו, ומהחיבור אליו אנו מתחברים גם אל אורו של הקב"ה. בכל אדם יש יהלום פנימי, וכשאנו מוכנים להכיר בו כוחו מתעורר ומתגלה בעולם. ממפגש כזה הלב הופך לשמח יותר, קל ונינוח. אין לחץ או פחד, רק קבלה וחיבור.
כמה יקר הרגע הזה בו יש מפגש עם הטוב הקיים בעומד מולי, כמה משמח לראות את מה שיש בו ומה שיש בי. האחדות היא תכלית הבריאה והלוואי ונזכה לה תמידית. זה לא קל, לעתים כמעט בלתי אפשרי. אך כשזה כן מתאפשר, זה מעצים ומשמח.

אני מאחלת לכולנו להיות בשמחה, ומתוך שנאהב ונכיר בקיומנו שלנו נצליח לראות ולזהות טוב גם באחר ולקבל אלינו מן הטוב הקיים בו.

המוח שלנו טוחן דאגות, מחשבות ובעיות כל היום, כל הזמן.
הוא חושב על העתיד המעורפל, על העבר הלא פתור, בעיות חדשות שצצות או בעיות קיימות שטרם מצאנו להן מענה.
התמונה המתקבלת על החיים חשוכה ומעוותת, סמיכה ומעצבנת. מדירה שינה מעינינו, או מעלה את דפיקות הלב בכל פעם שאנו חושבים "מה יהיה?"
אי אפשר לחיות כך, ואין צורך.

ימימה אביטל ע"ה אמרה: "להיות נוכחת במה שיש עכשיו, כי חוץ מזה אין." חוץ מזה אין. כמה גדול המשפט הזה.
הדאגות אינן ממשיות. הן רק מתארות לנו מצב אפשרי שעלול להתרחש, ומנסות להזהירנו מפניו למען נערך בהתאם. העצבות על העבר אינה קיימת יותר מלבד בלבנו, כי אנו מאפשרים לה, נותנים לה מקום. הפחד מפני מה שלא יגיע או יגיע הוא רק פחד. כמו שאומר דוד המלך:
"שָׁם, פָּחֲדוּ פַחַד, לֹא-הָיָה-פָחַד". (תהלים נ"ג ו').

השלווה באה כאשר מביטים ברגע הקיים כעת, ורק בו. כאשר אנו מחליטים להתחיל ולהביט על המתחולל לטובה בחיינו ברגע זה ממש, ומתרכזים בטוב הזה, הלב נפתח ואנו מאפשרים לחום השמש לחדור אליו ולהמס את הפחדים והחששות.

כאשר הרגע הנוכחי הוא כל מה שקיים עבורנו, הזמזום הבלתי פוסק של המוח נחלש, ולפתע מבחינים באביב המתרחש, ורואים את הטוב הקיים בנו וביום החדש שהגיע.

כל הטוב הזה קיים תמיד, אך כשאנו עסוקים בספירת מלאי של החסר ולא של הקיים, קשה מאוד לראותו, לחוש בו. החיים מתרחשים, הטבע פורח, משגשג סביבנו תמידית. כשדעתנו ומוחנו מרוכזים תמידית בבעיות ודאגות מציקות אין נפשנו פנויה להבחין בכל היופי הקיים, והוא קיים, הוא ישנו, גם בתוכנו.
אנו מאירים ועצומים פנימית, אך רוב הזמן אנו מבכרים להביט על עצמנו כחלשים וחסרי אונים מול סיטואציות לא נעימות. אם נפנה לרגע את מבטנו מתרחישי האימה שהמוח מייצר, אם נטה את אוזנינו הרחק מלחישותיו הארסיות של הפחד המקנן בנו, נראה כמה אור ועוצמה קיימים בנו מאז ומתמיד, משחר קיומנו. כל החוכמה והתובנות להן אנו זקוקים, כל הכוח והתושייה ישנם. עלינו רק להושיט יד ולאחוז בהם, להאמין כי אנו ראויים לטוב ביותר, והטוב הזה נגיש וזמין לנו כעת ממש.

התרגיל הבא מסייע ללמוד נוכחות מהי, ולהתרכז רק בטוב הקיים כעת ותו לא.
קחו פרח אמיתי או דמיינו שאתם מחזיקים בידכם פרח. הביטו בו מקרוב, התרכזו בפרח כאילו הוא הדבר החשוב ביותר בחייכם ברגע זה. הביטו בגבעול שלו, כמה ארוך הוא? הסתכלו בעלי הכותרת שלו- איזה צבע יש להם? כמה עלי כותרת ישנם? הריחו אותו. הביטו בצוף שהוא מייצר. המשיכו להביט בתשומת לב רבה 2 דקות נוספות. כעת נישמו עמוק ותנו למחשבה הזו להיספג בכם.

בכל יום מיצאו דבר מה להתרכז בו, ורק בו, לכמה דקות. הביטו ביופיו ושבחו אותו, שימחו על הימצאותו בעולם. התרגול היומיומי הזה מרגיל את המוח לראות את הטוב הקיים, להתחבר אליו בכל מהותכם ולשמוח בו. עם כל תרגול כזה השמחה תתפשט בכם ותשפיע על כל חווית קיומכם.

שבת שלום

חשיבותו של יום העצמאות בעידן אהבת הפרט את עצמו והאינדיבידואליזם אינה ברורה לכל.

אנשים שוכחים לפעמים עד כמה נוכחותנו כאן, במדינה משלנו אינה ברורה כל כך. עד לא מזמן היינו אומה של יחידים, פרטים נרדפים ומעונים, מוכים וחבולים.

אלפיים שנות גלות מייסרת השכיחו מהיהודי את חירותו הנפשית, את גאוותו.
בכל גלות, אם בתימן, פולין, מרוקו או רוסיה, היהודי עמד בפני עצמו בלית ברירה.
מושגים דמיוניים כמשטרה המגנה על יהודים, צבא השומר על בטחונה של האומה הישראלית, כנסת המחוקקת חוקים באמצעים דמוקרטיים ובתי משפט המגנים על זכויות הפרט, כל אלו ועוד היו חלום רחוק מאוד מהיהודי השרוי בגלות. היהודים בגלות התרגלו למכות ולבזיונות, לחוסר הצדק המשווע, לעלילות הדם. כל פשע שבוצע כלפיהם עבר בשתיקה, וכי למי אכפת מדמו של יהודי בזוי, ז'יד, יודן.

ואז, קמה המדינה. קמה בעוז, בדם, בחירותיות שלא ראתה עין כמותה. ונדמה כי שכחנו כמה עצם קיומה הוא ניסי כל כך.
אין זה ברור מאליו שמיעוט של יהודים קם על נפש האומה החבולה שכמעט ולא נותר ממנה שריד לאחר תופת השואה, ואותו המיעוט נלחם בצבאות ערב החזקים ורבים ממנו, ויכל להם.

אין זה ברור כיצד ניצולי שואה ששרדו אך בקושי את התופת הנוראה אף נכלאו כחיות במחנות ההסגר הבריטיים, וכשזכו לעלות לארץ סוף כל סוף נשקו לרגבי העפר בדמעות של אושר מהול ביגון.
רבים מהם הצטרפו למלחמת השחרור, שם נפלו כשידיהם אוחזות בנשק, ליבם מלא גאווה יהודית על שזכו לנקום את נקמת אהוביהם שנותרו מאחור, ספוגים באדמות אירופה.

ביום העצמאות נציין עצמאותה של ישראל לא ככל אומה המניפה דגליה בגאווה היסטורית סתמית ונשכחת.
אנו נבוא אל יום העצמאות ולבנו מלא ברגשות הודיה עצומה לקדוש ברוך הוא על שהשיב בנים לגבולם, אל חיבוקם האוהב של האבות והאימהות בחברון ובבית לחם, אל ירושלים והר הבית, אל הכותל.
מודים אנחנו לך על שבנית ברוב חסדיך בית לאומה הישראלית, ומכאן אנו מתפללים ומבקשים ממך- השם הצדיק, בנה את ביתך כבתחילה וכונן את מקדשך ברחמיך הרבים. השב שכינתך לתוכו, והשב את העבודה לדביר ביתך, את הכוהנים לעבודתם, והלווים לשירם ולזמרם, ונאמר לפניך שירה חדשה.

כיסויים רבים והסתרות מכסים עלינו, מגנים עלינו מפני העולם כביכול.
רובנו חשים קטנים מאוד מול העולם, לא ראויים מספיק, לא אהובים או מוערכים כפי שרצינו.
אך למען לא יראה אותנו העולם בחולשתנו, אנו מסתתרים מאחורי כיסויים המסווים אותנו ונוטעים בנו ובאחרים את התחושה כי אנו חזקים יותר, אהובים יותר, או עשירים יותר ומצליחים יותר מכפי שאנו חשים באמת.
רבים חשים למשל שהעבודה והפרנסה שלהם מקנים להם מעמד ובטחון. אם חלה ירידה זמנית בעבודתם הם חשים שנכשלו, ההערכה העצמית צונחת מטה והעצבות מגיעה זמן לא רב אחריה.

כיסויים ומסכים רבים עומדים לרשותנו בעולם הזה- כסף, רכוש, בגדים, זוגיות. כל אלו לרוב משמשים כאמצעים מלאכותיים לכסות על תחושת אי-היכולת וההערכה העצמית הנמוכה שאנו באמת חשים מתחת למסכים הללו.

ואז משבר מתרחש ונוטל עמו את תחושת הביטחון. פתאום אין כסף, ההצלחה בעבודה יורדת, הזוגיות במשבר.החיים כביכול מסובבים אלינו את גבם.

מצב זה נקרא ביהדות "הסתר פנים", ומקורו בפסוק:

"וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא." (דברים ל"א, י"ח).

בהסתר פנים היקום משדר לנו- אתם לבד.
כמה קשה להתעמת עם החולשה העולה בנו נוכח המצוקה, נוכח המשבר, נוכח העדר הביטחון שסיפקה לנו תדמיתנו.
אך לא לחינם בשפה הסינית המילה 'משבר' כוללת בתוכה את המילה 'הזדמנות'.

כשאנו נשברים ומטילים ספק בחיים שלנו ובזהות שלנו, משהו נוסף נשבר בתוכנו- הכיסוי שעטינו על עצמנו והצגנו לעולם, הקליפה המלאכותית המכסה ומסתירה את מהותנו הטבעית המאירה.

כך למעשה, הסתר פנים נועד לשבור הסתר פנימי, הסתר שאנו יצרנו במו ידינו.
אדם במשבר עומד חשוף, פגיע ורועד, אך אז יכול אורו הפנימי לבקוע מתוכו ולהבליח החוצה.
האדם מתחיל לראות את עצמו באמת, יכול לפגוש את פנימיותו ללא היסודות והמשענות עליהם נח האגו שלו כל השנים. לפתע הוא רואה את עצמו, את עצמיותו הטבעית באורה האמתי והחזק.
ללא משענת חיצונית ומלאכותית אנו נאלצים לחפש את הכוח בתוכנו פנימה. שם מתגלה כוח מדהים, כוחה של הנשמה.
ברגעים כאלו ניתן לגלות למרבה ההפתעה, שאפשר להסתדר טוב מאוד גם ללא אותן משענות מלאכותיות שנאחזנו בהן כל השנים, ללא הכיסויים שהתחבאנו מאחוריהם. החיים ממשיכים לזרום בטבעיותם, ואנו עימם.

ובכל משבר, גם הצורה הפנימית שלנו משתנה. אם אנו מאפשרים למשבר להתרחש ומשחררים את הצורך לשלוט בו ובתאריך סיומו, המשבר יעשה את שבא לעשות ויתנקז מחיינו בסיום תפקידו.
התוצאה של משבר יכולה להיות חיובית להפליא- אנו מתחסנים, רגלינו ניטעות יותר בקרקע. אנו מגלים שמה שהיה נראה כהסתר פנים אלוקי היה בסך הכול הזדמנות שניתנה לנו למען נוכל לפגוש את עצמנו ולהכיר את פנימיותנו בטבעיותה, כפי שהיא באמת. הסתר לשם גילוי.
ככל שאנו יותר בהכרה ובמודעות בזמן המשבר, ומבינים שהוא לטובתנו, גם השמחה חוזרת אל לבנו, והכל שב אל מקומו בשלום.
הכול מלבד הקליפה שכיסתה והסתירה. לה אנו לא זקוקים יותר.

אנו מצויים כעת בעידן הניו-אייג'. דור ששם לו דגש על חיפוש עצמי, מציאת הייעוד, התחברות לאני, לעצמי, ולאנוכי.

מעולם לא ידע העולם כמות גדולה ורבה כל כך של טיפולים לגוף ולנפש. כפטריות אחר הגשם נפתחות להן סדנאות חדשות, ותמיד עם הבטחות נחרצות-
בואו לגלות את סוד היקום ותתעשרו תוך שבוע וחצי.
סקרנים לראות את עצמכם בחיים קודמים? הגיעו בהמוניכם לשחזור גלגולים.
מנסים להיפטר מאכילה כפייתית או עישון ממכר ולא מצליחים? אין בעיה, פגישת הילינג אחת ותשתחררו מהסיגריות והסופגניות לנצח.
סדנאות חיבוק, אפשור, צחוק, בכי, מעגלי ריפוי ומפגשי יצירה עם הילד שבתוכנו.
כך מבטיחים לנו יותר ויותר, מציפים את תודעתנו בשלל מושגים נוצצים הקורצים לעין וללב. אני עליון, מפלס תחתון, מסע לילדות ובחזרה באוטובוס אחד בלבד. משהו שבור בפנימיות? אל דאגה, מעט סופר גלו וקצת נשיקות לאגו ולילד והכל תקין וטוב.

אך לא כל הוורוד חיובי הוא.
אותם אנשים המחפשים לאמץ לעצמם זהות חיובית חדשה ומבקשים להרגיש מעט טוב יותר עם עצמם, שבים הביתה לאחר פגישת סדנה חיובית מוצלחת במיוחד, וכחלוף זמן מועט הם שבים אל אותה הנקודה ממנה באו – עצבות, עייפות הנפש והגוף.
אותם "נגמלים" ששילמו אלפי שקלים ובאמת נגמלו מעישון או אכילה בפגישת הילינג אחת בלבד, מתחילים לחוש כעבור ימים אחדים ריקנות נוראה בנפש, חור גדול שהוסתר כל השנים בידי אותן פחמימות וענני העשן, תהום שתהפוך מהר מאוד לתחושת דיכאון, ייאוש וריקנות.

מדוע?

יש דבר אחד מהותי שכל אדם חייב לעשות אם ברצונו לחוש שמחה ומלאות עם עצמו ובחייו.
עליו להצליח לעמוד מול ראי, ולומר לעצמו- "אני אוהב/ת אותך", ולהתכוון לכל מילה. עליו לחייך אל בבואתו המשתקפת, ולחוש כמה הוא מלא בהערכה עצומה, חום ושמחה על עצם קיומו בעולם הזה.

כל סדנאות האפשור והחיבוק לא יכולות לבוא תחת אהבתו והערכתו של אדם את עצמו.
אנשים ישלמו סכומי עתק, יתרוצצו בין מפגשים וסדנאות, ישלחו זה לזה המון מיילים עם שמש, חמניות ופיות, אך הם לא מסוגלים לעמוד מול הראי ולהסכים לאהוב את מי שהם רואים.
רק הזנה פנימית של חום ואהבה אל תוכנו פנימה ביכולתה להפוך אותנו לאנשים שמחים ומאירים באמת, ולא רק כלפי חוץ. כשאנו מעניקים לעצמנו חום יציב ומתמשך הקיום הופך רוגע ושליו, אנו חשים מלאים ומסופקים, שמחים בקיומנו ובקיומם של אחרים סביבנו, ואיננו זקוקים עוד למצוא נחמה וחיזוק מבחוץ היות וכל החום והאהבה שביקשנו למצוא באחרים קיימים בנו מאז ומתמיד.
על כך אמר המשורר ניקולה בואלו: "אדם בעל לב אציל מרוצה במה שהוא מוצא בתוך תוכו."

אין ספק שמאחורי כל אותן הסדנאות, הספרים וההרצאות עומדת כוונה טובה, לרפא אנשים פנימית, אך אם אדם אינו מסוגל להתייצב מול עצמו וללמוד לאהוב את מי שהוא באמת ואת מה שהוא, הוא לא יוכל להגיע לתחושה פנימית טובה ועמוקה. אז הופכים המפגשים הללו לתחליף נוסף לאהבה עצמית קיומית, לרטייה קרה על לב שבור ואגו חלש.

ריפוי פנימי אמיתי חייב להתחיל מבפנים. רק אתם יכולים באמת להיות המטפלים של עצמכם. אל נא תחפשו דמות חזקה וחכמה שתחזק אתכם נפשית ותאמר לכם כמה אתם טובים וחשובים בעולם. התלות בחיזוקים החיוביים גוברת עם כל מחמאה ומילה חמה הבאה מבחוץ, והתהום הפנימית הולכת ונפערת, היות והילד הפנימי צמא לחיבוק הזה, לחיזוק הזה, וכשאינו מקבל זאת מבפנים אלא מאדם אחר הוא רק ירעב לעוד.

אִמרו לעצמכם את שתרצו לשמוע מאחרים. "את נפלאה", "אתה מוצלח", "אין כמוך", "אני אוהבת אותך", ועוד.
חשיבות העניין הזה היא קריטית, בייחוד בקרב אנשים רגישים שעברו ניסיונות לא פשוטים משחר ילדותם, ולא קיבלו די חום ושמחה הדרושים לבניית אגו ("עצמי") חזק ותחושת מלאות פנימית.
הילד שבכם רוצה מאוד לשמוע מכם שאתם אוהבים ומחבקים אותו. הוא רוצה לשמוע שהוא רצוי בעולם, שיש לו מקום ומרחב פנימי לבטא את עצמו, את אופיו המיוחד, את כישוריו. הוא לא זקוק למטפל או מורה שיפרוש חסותו עליו ויאמר לו שהוא טוב וראוי ויפה. הוא צריך לשמוע את זה באמת מההורה שלו, מכם.
אמנם, סדנאות וטיפולים לחיזוק הנפש והשמחה יכולים לתרום מאוד, בעיקר כשנעזרים בתחושות הבטן בשעת בחירת הסדנא/מורה רוחנית/טיפול, אך רק כל עוד הם מהווים אמצעי עזר בלבד ואינם עיקר הטיפול.

תהליך זה אינו מסתכם בחיזוק פנימי בלבד.
בשעה שאדם לומד להעריך ולאהוב את עצמו באמת וללא תנאי, הוא משתחרר מן הצורך לקבל חיזוקים מבחוץ. קשריו אינם מתנהלים יותר סביב ציפייה ותלות במילים טובות וחיזוקים מהזולת, והוא יחוש פחות אכזבה וכעס כשאותם החיזוקים לא יגיעו.
עם השחרור מגיעה נינוחות, הציפייה והצורך בחיזוק חיצוני מפנים את מקומם לשובע פנימי, והאחרים פוסקים להיות עמודי התווך שלנו. אנו מתחילים לראותם בעיניים אמיתיות, כפי שהם באמת, לא בהתאם לציפיות שלנו מהם כי אם מתוך קבלה ושמחה.

כשאדם מוכן להכיר בטוב הנפלא הקיים בו ולאהוב אותו, הוא גם מתחיל בהדרגה להכיר בטוב הקיים באחר. כך גם הביקורתיות וההערות לאחרים הולכות ומתפוגגות אט אט והוא מוכן יותר לקבל את זולתו בלי הצורך לשנות אותו.

אהבה לעצמי היא אהבה לחלק האלוקי הטמון בי, הנשמה, וכשאנו מזדהים עימה יותר משאנו מזדהים עם החסר, רק טוב נמשך אל חיינו ואנו ממשיכים ומפיצים את הטוב הזה הלאה לאחרים. דומה מושך דומה- אהבה עצמית מושכת אהבה לאחר וממנו אליי, קבלה עצמית מושכת קבלת האחר והוא אותי, חוזק פנימי מושך אנשים חזקים פנימית תחת קשרים של חולשה, צורך ותלות. כל מה שאנו שואפים למצוא בחוץ כבר קיים בתוכנו פנימה. ברגע שניתן את כל הטוב לעצמנו, נמשוך את אותו הטוב מאחרים, אך אז לא נקבל אותו כצורך הכרחי לקיומנו בעולם, אלא כמתנה נפלאה מהיקום.

"כַּמַּיִם, הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב-הָאָדָם, לָאָדָם." (משלי כז יט)

ככלל, רווחה בחיים תלויה בשפע, ברכה השורה עלינו.

השפע אינו שייך רק לכסף, כי אם משפיע בין השאר על הבריאות, השמחה, חיי המשפחה ועוד. ישנם גורמים שונים היכולים למנוע מהמצב הכספי להיות טוב ונוח, והעיקרי שבהם הוא הילד הפנימי.

הילד הפנימי כפי שהוסבר במאמר הקודם בנושא, הוא שכבה רגשית חיה וקיימת המרגישה ונראית כמו שהיינו בגיל 5-6 לערך. תפקידו של הילד הוא לעזור לאדם הבוגר לחוות את העולם כמגרש משחקים עצום בגודלו וכך לעזור לאדם הבוגר בתוכו הוא שוכן לממש את עצמו וייעודיו בעולם הזה מתוך שמחה, סקרנות, התחדשות תמידית ורוח נעורים עליזה. בכך הוא מהווה מגנט רוחני ענק שמושך אליו ואל האדם הבוגר את כל הטוב שהוא רוצה וזקוק לו.
אך כשהילד תקוע בעבר ולא הגיע להווה יחד עם האדם הבוגר בו הוא שוכן, הוא לא מבצע את תפקידו ואף ממשיך למשוך אליו דפוסים וחוויות לא טובים אותם חווה בעבר שטרם השתחרר מהם. דרכים לריפויו של הילד תפורטנה בהמשך.

במאמר זה ארחיב על תפקידו של הילד ועזרתו הגדולה במשיכת שפע ורווחה כלכלית לחיינו.

כסף הוא סימן לברכת אלוקים, שפע שמיימי היורד עלינו ואלינו ובין השאר מתרגם עצמו לכסף. זו גם הסיבה שנוכחותם של שפע כלכלי וכסף מבורך קשורים מאוד לילד הפנימי.
הילד הפנימי הוא יצור קסום. יש לו כוח מגנוט אדיר, והוא עושה זאת בעזרת שני דברים:

1. מדמיין וחולם על המציאות אותה הוא רוצה למשוך אליו. הדמיון של הילד הפנימי עשיר מאוד ומוחשי הרבה יותר משל האדם הבוגר.

2. מאמין שהוא יכול בקלות להגשים את חלומותיו, לא מפחד, אינו חושש להתאכזב ולא מטיל ספק בחיים וביקום שימלאו את מבוקשו.

אך למרבה הצער, מצבם של רוב הילדים הפנימיים עגום למדי. רובם שרויים בחשכה. האדם הבוגר, הוא ההורה שלהם, אינו מכיר בקיומו של ילד פנימי החי בתוכו ומתעלם מן הצד הזה שבו.
את מקומו החולם, הקסום וממגנט השפע של הילד תופסת גישה ריאלית, מחושבת יתר על המידה, טכנית מאוד, ספקנית ופסימית, צינית לרוב כלפי חלומות הנראים מעבר להישג היד.
הילד נותר עזוב ובודד, ובשלב זה כוח המגנוט של הילד ממגנט אל המציאות חוויות לא טובות של חסר מתמשך ותסכול.

לרוב, הילד הפנימי גם מושפע מההורה הבוגר בתוכו הוא שוכן ומתחיל להזדקן רגשית. האדם הופך מריר וכועס, שכלתן כלכלית ועקשן, הגמישות המחשבתית והרגשית ממנו והלאה. אין בתוכו קסם, מעוף, חלום, רק תכנון מחושב ונוקשה הצמוד לחישובים כלכליים מלאי פחד ולחץ והוא מוותר על רוב חלומותיו ומתייחס אל החיים בשליליות. ביטויים כדוגמת "אין סיכוי" ו"זה לא אפשרי/אני לא יכול" יאפיינו את דיבורו ומחשבותיו.

לעומת זאת, כשהילד בריא, מתפקד ונוטל חלק בחייו של ההורה שלו נמשכות אל האדם כבמטה קסם ההזדמנויות להן הוא זקוק, האנשים הנכונים בהם הוא יכול להיעזר להגשמת יעדיו וחלומותיו, הגישה שלו בריאה, שמחה וחיובית ומדביקה אנשים סביבו באופטימיות ואמונה, מחשבתו הופכת יצירתית ושופעת רעיונות למשוך כסף ושפע. הילד הוא המושך כל אלו ועוד.

יש להבין נקודה עקרונית חשובה- הילד הוא איבר רוחני מאוד והוא ניזון מאנרגיות גבוהות שאין יד האדם מגעת בהם ואין מוחו יכול לתפוס ולהכיל. הילד קולט תדרים גבוהים והוא שייך הרבה יותר לנשמה מאשר לנפש, ומכאן שיכול גם לדעת ולקלוט דברים ומסרים החסומים בפני האדם. הוא נמצא מעבר לשכל, הוא שומע ורואה בחושים רגשיים טהורים, ובכך טמון כוחו הנדיר- הכוח לקלוט את התדר לו הוא זקוק ולמשוך אותו אליו (וכמובן אל ההורה בו הוא חי) בקלות ובשמחה.
הילד גם אוהב את עצמו באופן טבעי וזורם, נעדר שיפוטיות וביקורת עצמית, ולכן מושך אליו את אותו היחס מהסביבה.

כמה חשוב להבין שלולא הילד אין שפע, אין ברכה,אהבה ושמחה.

כיצד נעזור לילד למשוך אל חיינו שפע ושגשוג?

• ראשית, בכל בוקר פנו אל הילד המקסים החי בתוככם וברכו אותו בבוקר טוב, לטפו את ראשו והעניקו לו נשיקה, הכל דרך הדמיון. אמרו לו כמה אתם אוהבים אותו ושמחים שהוא שלכם וכי תעשו הכל למענו. בקשו ממנו למשוך אליכם ויחד אתכם יום נפלא וחדש, עשיר בהפתעות ומתנות מהיקום, בחוויות משמחות ואנשים טובים שיעזרו לכם.

• הרבו לומר לילד הפנימי שלכם כי אם מאמינים בו לחלוטין ובוטחים בו שיעזור לכם בכל.

• חבקו את הילד כמה שיותר, החיבוק נוסך בטחון בילד והוא שואב ממנו כוח ורצון לעזור ולמשוך אליכם שפע וטוב.

• לטפו את ראשו של הילד ותנו לו להרגיש אתכם כדמות סמכותית, מה שיעניק לו בטחון ושלווה. הילד הפנימי צריך להרגיש בטוח (safe) כדי לעשות את תפקידו על הצד הטוב ביותר.

• שמחו את הילד במתנות ופינוקים כמה שיותר, בדמיון וגם במציאות. קנו לעצמכם ולו מתנות קטנות וגדולות, ובכל פעם שאתם עושים כן אמרו לו שזה במיוחד בשבילו. השפע שתעניקו לו (ולכם) מעודד את הילד שבכם להתחבר לעוד שפע ושמחה, נקודה חיונית וחשובה במיוחד אם חייתם את רוב חייכם בגישה נוקשה וקמצנית כלפי כסף, שפע, מתנות ומחמאות או אם התנהגו כך בבית בו גדלתם כשהייתם קטנים.

• הכלל החשוב מכולם- אמרו לילד במדויק מה אתם חולמים לקבל מהחיים, דאגו שיבין היטב שאתם זקוקים לעזרתו לשם כך, והראו לו כי אתם בוטחים בו שיכול לבצע את המשימה בקלות. אם הילד הזדקן בתוככם, הוא יפתח מחשבה נוקשה ויפסיק להאמין בעצמו. הביטחון שתתנו לו יפתח את ליבו מחדש להאמין כי הוא יכול לעשות הכל.
כשאתם מפרטים לילד את חלומותיכם ורצונותיכם, התחברו לכך רגשית, אל תתארו לו ביובש. הרגישו בעצמותיכם ובלבכם את הרצון לשמוח במתנה הנפלאה הזו שהוא ימשוך אליכם.
הרבה אנשים מפסיקים לדמיין את שהם רוצים וכמהים אליו מחשש להתאכזב. הילד זקוק לדמיון שלכם, לפרטים הקטנים ולהתרגשות והשמחה שלכם ושלו הנובעות מהציפייה לקבל זאת מהיקום.

זכרו, הטיפול בילד הוא חלק עיקרי ומהותי במשיכת שפע וברכה לחיים, אך מוטלת עליכם האחריות לטפל גם בדרכי חשיבה והתנהגות עם כסף ושפע.
ספר מומלץ בנושא הוא ספרה של לואיז ל. היי, "אתה יכול לרפא את חייך" העוסק בין השאר גם במשיכת שפע ושגשוג אל חיינו תוך זיהוי דפוסי מחשבה שגויים ותיקון המחשבה וההתנהגות.

ברכת שפע, הצלחה ושמחה.